היום כשחזרתי הביתה מהופעה במיני ישראל, ברמזור בצומת לטרון, עמד לידי רכב של משפחה בו הילדים ישבו מאחור בלי חגורות

דברים מהלב

שלום ילדים,

היום כשחזרתי הביתה מהופעה במיני ישראל, ברמזור בצומת לטרון, עמד לידי רכב של משפחה בו הילדים ישבו מאחור בלי חגורות בטיחות ולא חגורים למושב בטיחות.

בזמן שאנו עומדים ברמזור אדום ואני לבוש ומאופר כליצן, ביקשתי מהאב שישב ליד ההגה לחגור את הילדים כדי שיגיעו הביתה בשלום. הוא מאוד כעס עלי וקילל בצורה לא יפה על כך שהערתי לו ואמר לי "תתעסק בעניינים שלך ואל תתערב".

החזרתי לו חיוך ואיחלתי לו יום טוב ובזמן שהרמזור התחלף התפללתי לאלוהים שהם יגיעו הביתה בשלום ושהאבא הזה ילמד לקח אבל חלילה לא על חשבון בריאות הילדים.

אבל לא עבר זמן רב, כשאני עדיין בדרך פתאום נשמעה צפירת סירנה ובמראה ראיתי ניידת של משטרת התנועה והשוטרים בניידת קראו ברמקול לאבא הזה לעצור בצד הדרך בזהירות ובזמן שחלפתי על פניו מבטנו הצטלבו אני חייכתי והוא כעס.

בהמשך הדרך גם אני עצרתי בצד לעזור לאיש מבוגר להחליף גלגל באוטו ובזמן שאנו עסוקים בהחלפת הגלגל אותה ניידת משטרה עצרה לידנו עד שסיימנו את החלפת הגלגל. שאלתי את השוטר אם הוא עצר את הרכב הקודם בגלל שהילדים לא היו חגורים, והוא חייך ושאל אותי איך אני יודע וסיפרתי לו את כל הסיפור. הוא חייך ואמר שהוא בטוח שהאבא הזה יותר לעולם לא ימשיך לנסוע לפני שכולם חגורים כי הוא קיבל דו"ח ואזהרה וגם הסבר לאבא העצבני שלא כדאי לו לשחק בבריאות של הילדים שלו ובכלל בחיים של אף אחד כי החגורה נועדה לשמור על החיים של מי שנמצא באוטו בזמן עצירה פתאומית.

אני מאוד מקווה שהאבא הזה למד לקח, למרות שאנשים כמוהו לא מבינים עד שחס וחלילה קורית להם תאונה ומישהו נפגע. אני לא מאחל לאף אחד לחוות את החוויה הזאת כי את הילדים האלה אני פוגש אחר כך בבית חולים שניידר.

בבקשה מכל מי שעולה לרכב: חוגרים לכל מרחק!

שלכם,

איציק הליצן

 

פינת המעשה הטוב

השבוע אספר לכם על יונתן ואביב.

ליד ביתם באשדוד הם ראו אישה מבוגרת שנפלה על המדרכה.

הם גילו אזרחות טובה ועזרו לה לקום הביאו לה כיסא לשבת, ואחר כך קראו לאימא שלהם שתטפל בה. אמם התקשרה לבת של הקשישה וחיכתה לצידה עד שבאו לקחת אותה הביתה.

במשך כל הזמן הזה יונתן ואביב דאגו להביא מים ולהיות לצידה של הגברת.

כל הכבוד לכם על המעשה הטוב שעשיתם.

 

פינת המכתבים

שאלה: לאיציק הליצן שלום, קוראים לי מירב ואני בת 12 וגרה בתל אביב. אין לי הרבה חברות ורוב הזמן אני בבית לומדת וקוראת ספרים. להורים שלי זה מפריע והם כל הזמן משגעים אותי למה אני לא יוצאת כמו שאר הילדים. אני מסבירה להם שיש לי לימודים וטוב לי עם מה שאני עושה אבל הם חופרים לי כל יום מחדש. אני לא יודעת איך להוריד אותם ממני, אני חושבת שאני בסדר כי אני עושה דברים שאני אוהבת ומקבלת ציונים והערכות מעולות בבית הספר. אולי יש לך רעיון מה אני צריכה לעשות?

תשובה: למירב החמודה, קראתי בעיון את המכתב ששלחת לי ואני מסכים עם שניכם. מצד אחד לימודים זה חשוב מאוד ומצד שני חיי חברה זה גם חשוב. אני בטוח שההורים שלך גאים בך ובהצלחות שלך ומצד שני הם רוצים לראות אותך חיה חיים קצת יותר מגוונים ושמחים והיו רוצים לראות אותך יוצאת מדי פעם עם חברות. אז מה שאני מציע לך, זה למצוא את האיזון ולמצוא קצת זמן גם לחיי חברה. כמי שהחברים מאוד חשובים לו אני בהחלט בעד זמן עם חברים... בהצלחה וספרי לי איך הולך.

 

ההמלצה השבועית

השבוע אמליץ לכם על הספר "רני-רן והפעמונית או הקץ להרטבה הלילית" שכתבה תלמה כץ ואיירה אלית אבני שרון בהוצאת אוריון.

ספר זה עוסק בסוגיית הרטבת לילה.

תופעה זו, שעל פניה נראית כאובה, היא שכיחה בהחלט וניתנת לפתרון באמצעים פשוטים ובמהירות רבה יחסית.

לא פעם מלווה התופעה במבוכה ובניסיון להסתירה. מטרת הסיפור "רני־רן והפעמונית" או "הקץ להרטבה הלילית" היא לסייע ולהאיר נכונה ובפשטות את הפתרונות הקיימים. שיטת השימוש ב"פעמונית" מבוססת על חיישן אלקטרוני שמפעיל זמזם בעת ההרטבה.

מומלץ בחום, איציק הליצן

 


עוד באותו נושא

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?