חג חנוכה בפתח. חג מופעי הענק המרהיבים, חג המסיבות המלחיצות בגנים, חג הסופגניות המצופות במאות טעמים חדשים מידי שנה...

להחזיר את התמימות לחנוכה

חג חנוכה בפתח.

חג מופעי הענק המרהיבים, חג המסיבות המלחיצות בגני הילדים, חג הסופגניות המצופות במאות טעמים חדשים מידי שנה...

 

חג ההגזמה.

 

מאד רציתי לכתוב היום על משהו תמים. על הדלקת נרות עם הילדים תוך שירת שירי חנוכה, על משחק בסביבונים כשהחנוכיה מאירה לידנו וכשהאוירה נעימה וחמימה בבית.

אבל אז נכנס מתן, בני הצעיר, וביקש: אמא, את יכולה השנה לקנות לי סביבון רקטי עם משגר? ושנייה אחריו אסף, הבכור, הכריז: אוף. אני לא רוצה סופגניה עם ריבה- אני רוצה עם ציפוי שוקולד וסוכריות!

 

ואז הבנתי: אין יותר תמימות אצל ילדינו.

אין יותר אוירה של תום ורוגע ושירי חג אל מול חנוכיה מאירה וסופגניות עם ריבה אדומה ומשחק בסביבונים שהאותיות נס-גדול-היה-פה מעטרות את צלעותיהם.

 

כי אנחנו בעידן של גרנדיוזיות. בעידן של ריאליטי ושל סלבס ושל אפקטים.

בגלל הריאליטי כל אדם הפך לשופט. כבר אי אפשר לשמוע ילד שר כמו ילד, כשההוא מהטלוויזיה מהדהד לך בראש "כאן היה לו פספוס קטן... ".

בגלל הפקות הענק כבר נדיר ללכת להצגת ילדים שהתפאורה היא ארגז או שניים שמשאירים מקום לדמיון. לא, הכל היום צריך להיות בגדול.

בגלל השפע העצום בחנויות, אפילו סביבון כבר לא יכול להיות סביבון, כזה שמסובבים באמצעות האצבעות ושהאותיות נס-גדול-היה-פה מצויירות עליו. לא. הוא חייב להיות רקטי. עם משגר. ומאיר ומשמיע מוזיקה...

דמי החנוכה הצנועים שנועדו לחנך למתן צדקה, הפכו לחג המתנות. עוד סיבה לקנות עוד צעצוע מיותר לחדר שגם כך מלא בצעצועים, וכל המרבה הרי זה משובח.

מארזי ממתקים נוצצים קורצים מכל פינה.

אפילו הסופגניה- היא לא מה שהיתה פעם. אלפי ציפויים ומילויים, גדלים וסוגים.

כל זה ועוד לא כתבתי מילה על מסיבות/הפקות חנוכה בגני הילדים. מסיבות שאני, אגב, מאד אוהבת, רק שבשנים האחרונות הילדים הנרגשים שרוצים שאמא או אבא יצפו בהם נתקלים ברוב המקרים בהורים שבכלל נמצאים בשליחות איזה ערוץ תקשורת קשוח שמחייב צילומים בזמן אמת ומכל זוית אפשרית מה שהופך אותם כמובן להרבה פחות זמינים וקשובים לזאטוטים החמודים...

 

אז אני מציעה, הורים יקרים, לעשות חושבים. כי אף אחד לא יעשה את זה במקומנו.

 

ראשית, צריך להיות מודעים למה הילדים שלנו נחשפים. באיזה עולם הם גדלים.

עלינו האחריות להחליט על אילו ערכים אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו! האם נמשיך להזין את המרוץ המטורף של עוד ועוד ועוד, או שנלמד את הילדים שלנו להנות גם מפשטות ומצניעות?

 

אחר כך, צריך להחליט איך להסביר להם כל דבר, איזו דוגמא אישית נותנים להם ולאיזה עתיד אנחנו שואפים בשבילם.

על מה לוותר ועל מה להתעקש איתם. לאיזה מופעים לאפשר להם ללכת ולאיזה לא. כמה דמי חנוכה או דמי כיס לחלק להם. איזה חובות לדרוש מהם.

 

ולא, אני לא טוענת שכאות מחאה נחרים את הסופגניות הטעימות במילוי השוקולד.

אני רק מציעה לנו כהורים לפקוח את העיניים, להסתכל סביב, לסמן קווים אדומים של טעם טוב, פרופורציות וערכים ולהפוך אותם לדרך חינוכית.

כדי שהילדים שלנו לא יפספסו את המהות של החג – גבורה, אמונה, נחישות, ערבות הדדית, משפחתיות וכל תוכן נוסף שראוי לדעתכם לצקת אליו.

 

אז מה דעתכם, האם יכול לקרות לנו נס חנוכה והשנה לא נקנה מתנות מיותרות ביותר מדי כסף, לא נציף את הילדים שלנו במופעי פירוטכניקה עמוסי אפקטים, לא נשגר סביבונים מהבהבים ומנגנים שיודעים לעשות עוד חמש פעולות במקביל?

בואו ניקח את האור של חג החנוכה למקום הנכון והמתאים ונתעלם מהזוהר ומהנצנוץ המזויפים.

בואו נחזיר את התמימות של החג לילדים שלנו ועל הדרך נלמד אותם מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.

 

חג שמח,

ואני אשמח כמובן לתגובותיכם בעמוד הפייסבוק שלנו.

 

שלכם,
ליאת גולדשטיין
האמא של אמאבא


עוד באותו נושא

חנוכה, האור הפנימי והאושר שלנו

חג החנוכה מהווה הזדמנות מצוינת לברר עם עצמנו תוך הסרת החשיכה מתוכנו והרחבת האור הפנימי, מי אנחנו....

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!