ליקויי למידה – חלק א'

אחת הציפיות של הורים מילדיהם היא הצלחה בלימודים. על רקע זה מתפתחים יחסים טובים או פחות טובים בין הורים וילדיהם.

בדרך כלל ילדים מרגישים אהובים ע"י הוריהם אם הם עומדים בציפיות שלהם. והצפייה הכי מתסכלת ילדים היא לעמוד בדרישות הציונים הגבוהים שהוריהם מייחלים להם בעיקר ילדים עם לקויי למידה שחווים חוויות מתסכלות כבר בית-הספר היסודי.

במסגרת עבודת חקר שאני עורכת בקרב בוגרים שנפלטו ממערכת החינוך טרם סיימו 12 שנות לימוד אני מגלה שיחסם של המורים לתלמיד בשנות לימודיו שגוררת אחריה יחס של הורים לילד משתקת את היכולות של הילד מלהצליח עד גיל מבוגר. כדוגמא בחרתי מקרה של סטודנט עם IQ- 140   (מחונן גבוה) שמתקשה להשיג הישגים.

עדי, סטודנט בן 24 במדעי המחשב, מספר "בסוף כתה א‘ אבחנו אותי אחרי שבמשך כל השנה לא הצלחתי ללמוד לקרוא, והמורה שלי טענה שאני ילד מפגר. היא הזיזה את השולחן שלי לצד הכיתה והושיבה אותי לגמרי בנפרד. אני בטוח שמאז התחילו הבעיות החברתיות שלי שנמשכות עד היום". (הורים! מכירים תופעה כזו?).

"חזרתי הביתה והודעתי להורים שלי שאני לא הולך יותר לבית הספר, שאין לי מה לעשות שם, שהמורה בעצמה אמרה שאני מפגר... אחר כך, כמובן, חזרתי, אבל ישבתי מה זה בשקט בכיתה. השתדלתי לא לעשות אפילו רעשים של שטיח. רק שלא תשים לב אלי..." (הורים! שימו לב להחלטה של ילד בכתה א‘).

לדבריו של עדי מצב זה לא השתנה מבחינתו גם בכיתות הגבוהות יותר. כך הוא מתאר את מערכת יחסיו עם המורים ודרישותיהם בכיתה ח‘: "היה לי מאבק יומיומי בבית הספר עם הקריאה, עם הכתיבה, עם הבחינות ובעיקר עם המורים שלא קיבלו את העובדה שיש לי קשיים אמיתיים, שאני לא תלמיד רגיל. אבל הדרישה הברורה שלהם הייתה שאני אעמוד במה שנדרש לפי המוסכמות והמוסכמות אמרו שתלמיד, משלב מסוים, חייב לדעת לקרוא ולכתוב כמו שצריך. המורים היו מאוד לא נחמדים אלי. לדוגמה, אחרי שמורה קיבל הסבר מקיף על זה שאני צריך יותר זמן בבחינה, כי לוקח לי המון זמן להתרכז, הוא ניגש אלי באמצע הבחינה ואמר לי :‘ככה זה, אתה בוהה. לכן אתה צריך יותר זמן. מהרגע הזה אתה לא מקבל אצלי אפילו דקה אחת נוספת‘. הוא העניש אותי על זה שניסיתי לארגן את המחשבות שלי. היו לי המון מקרים כאלה. היו מורים שממש לעגו לי בגלוי בכיתה, שהצביעו על הקשיים והמגבלות שלי בפני כל הילדים. כל מה שרציתי אז זה רק שהמורים יפסיקו לשים לב אלי. (הורים! האם לדעתכם אפשר לחיות עם החלטה כזו לאורך שנים?) מצד שני הייתה לי תמיד איזו תקווה שכן יקדישו לי קצת יותר תשומת לב, אבל חיובית. בסופו של דבר גיליתי שאם אני משתעמם בשקט ולא מפריע לאף אחד, הם עוזבים אותי במנוחה. וזה כל מה שרציתי. עדיף היה בעיני שלא יתייחסו אלי בכלל, כי כשהתייחסו, זו הייתה התייחסות שלילית בלבד.

"להיות מורה זה לא פשוט. זאת בהחלט עבודה בתנאי לחץ. ומורים הם בסך הכל בני אדם וכל אחד מתמודד אחרת עם לחצים. יש כאלה שמגיבים בתנאים כאלה בצורה גרועה מאוד". (הורים ומורים האם דבריו מצדיקים יחס כזה? ) "אני, על כל פנים, שמרתי משך כל השנים, מאז תחילת הלימודים ועד כיתה י"א על פסיביות מוחלטת בתגובות שלי. אפילו כשנפגעתי מהמורים מאוד לא הגבתי. לא רציתי להיות יותר חריג ממה שהייתי כבר בלאו הכי. גם בעיני הילדים. בכיתה י"א נשברתי. הלחץ היה נורא. עזבתי שיעורים, בעיקר במקצועות שדרשו הרבה קריאה. ההידרדרות הייתה כמו כדור שלג, גם המעשית וגם הרגשית. נסחפתי בה. הרגשתי מנותק, מנוכר, הגעתי למסקנה שאני לא מסוגל להתמודד עם הדרישות בשום דרך, הייתי על סף התמוטטות נפשית, ייסורי גיהינום. יום אחד  פשוט לקחתי את הילקוט  וקמתי ועזבתי סופית".

מבחינתו של ע‘, ניתן לסכם את חוויותיו בבית הספר בכך שנפגע  רגשית באופן עמוק. הפגיעה יצרה אצלו מנגנון הישרדות, והוא נמנע כתוצאה ממנה מכל מגע עם מתווכי הלמידה שלו, עד ההינתקות מוחלטת.

מוריו של ע‘ התייחסו אליו, על פי תיאורו, באופן שלילי מוחצן, תוך כעס על מגבלותיו בתחום מיומנויות הלמידה, למרות שפורמאלית ידעו עליהן, על סמך אבחונים והסבריהם החוזרים של הוריו. הנקודה הקשה ביותר בתמונה היא ההטבעה של יחס המורים על חייו הבוגרים.

"אני בטוח", הוא אומר, "שמאז יחסה של המורה בכיתה א‘ התחילו הבעיות שלי, שנמשכות עד היום". ואכן, לאחר ייסורים נוספים רבים בתחומי הלמידה והחברה, מצד אחד, והצלחה יוצאת דופן בתחום המחשוב במסגרת השירות בצה"ל מצד אחר, הצליח ע‘ לעמוד במסגרת אקסטרנית ובהדרגה בבחינות הבגרות, והתקבל בתנאים מסוימים למגמת מדעי המחשב באוניברסיטה. אלא שכאן, למרות המודעות העמוקה של הסגל ליכולותיו הגבוהות וקשייו הטכניים החמורים, למרות העזרה האינדיבידואלית האינטנסיבית שקיבל ברמות הטכניות והרגשיות גם יחד, לא הצליח להגיע לתחושת אמון מספקת, לא בסיכויי הצלחתו הלימודית ולא בסיכויי פריצתו מהבדידות החברתית שבה הצטנף, מתוך הרגל כפוי.

לכל ההורים שהדוגמא מזכירה להם את ילדיהם אני אציג את עמדתי לגבי מציאת פתרון הולם לילדים בכתבה הבאה.

על הכותבת:
אילנה שניר
יועצת זוגית, משפחתית וחינוכית מוסמכת
מומחית בהדרכת זוגות, הורים וחינוך ילדים
טלפון ליצירת קשר למפגשי ייעוץ והדרכה 054-4469925
כותבת הספר: "משפחה במחשבה תחילה"
http://www.ilanasnir.co.il/