16 שנים לרצח רבין

דברים מהלב

שלום ילדים,

השבוע אנו מציינים 16 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

בכל הערים ובתי הספר והגנים יתקיימו טקסים לזכרו של רבין. 16 שנים עברו מאותו מוצאי שבת שם בכיכר ליד בניין עירית תל אביב שכיום נקראת ככר רבין. גם אני הייתי באותו ערב בכיכר וביחד עם רוב תושבי המדינה והעולם בכיתי על הירצחו של ראש הממשלה שלי ושל כל תושבי מדינת ישראל.

בשבת האחרונה בתוכנית הרדיו שלי "בייביסיטר" שמשודרת ברדיו ללא הפסקה מדי שבת ב 8:00 בבוקר בשידור חי התייחסתי בחלק נכבד מהתוכנית עם שירים ומכתבים שילדים כתבו מיד אחרי הרצח וגם בשבת האחרונה לפני שנסעתי לאולפן הרדיו הגעתי לכיכר והנחתי פרח על האנדרטה כמו בכל שנה לפני התוכנית.

לפני כמה חודשים הוזמנתי למשרד ראש הממשלה לקבלת פנים מיוחדת והודיעו לי שיגיע נהג לאסוף אותי מהבית וכשירדתי למכונית כולי הצטמררתי כשראיתי שהנהג הוא לא אחר מאשר דמתי שהיה נהג של כמה ראשי ממשלה ועבד עם יצחק רבין צמוד תקופה ארוכה והוא גם היה הנהג בליל הרצח שלקח את ראש הממשלה אחרי אותה ירייה של יגאל עמיר לבית החולים איכילוב ששם נקבע מותו. הדרך לירושלים למשרד ראש הממשלה הייתה מעניינת ומיוחדת והשתדלתי לא להציק לדמתי הנהג בשאלות שמאוד רציתי לשאול אבל הוא עצמו סיפר לי סיפורים מאוד מרתקים על יצחק רבין הבן אדם, האבא והסבא ועל הרגעים המאוד אישיים שהיו להם לבד בדרכים. מאוד התרגשתי מהמעמד.

אחרי הרצח ילדים כתבו: כשהייתי קטנה קטפתי פרח, ואימא אמרה לי אסור, זה מוגן! אני לא מבינה למה פרח אסור- וראש ממשלה מותר. ועוד ילדה כתבה: זיכרונות הם הכי כואבים, זיכרונות הם הכי עצובים, אבל זיכרונות עוזרים גם לא לשכוח. כשיש זיכרונות מאדם, הוא אף פעם לא מת, הוא אף פעם לא תם, הוא אף פעם לא נגמר. והלב יביא אלינו את הזיכרון שלו כבר . 

יצחק רבין תמיד תישאר בליבנו.

שלכם,

איציק הליצן

פינת המעשה הטוב:

השבוע אספר לכם על נתנאל ואביבית ירושלמי מפתח תקווה, שתרמו את האופניים שלהם לילדים שגרים לידם בשכנות ומצבם הכלכלי לא טוב.

בכל פעם הילדים האלו ביקשו מהם סיבוב על האופניים וכשנתנאל ואביבית הבינו את מצבם הם נתנו להם במתנה את האופניים הישנים שלהם ועשו אותם מאושרים.

לי הם סיפרו שלעשות מעשים טובים הם למדו מהמדור שלי בעיתון.

כל הכבוד להם ואני גאה כך.

פינת המכתבים:

שאלה: לאיציק הליצן שלום, קוראים לי איתמר ואני בן 11 ויש לי בעיה ההורים שלי כמעט לא נמצאים בבית כי הם עובדים וגם כשהם חוזרים מהעבודה הם מאוד עייפים ולא הולכים לבלות ביחד. כל החברים שלי הולכים למסעדות עם המשפחה שלהם ואפילו הולכים לבית מלון וטסים לחו"ל ואני אף פעם לא עשיתי את זה עם ההורים שלי ואני מקנא בהם. מה אתה מציע לי לעשות? זה מאוד מפריע לי תענה לי דחוף.

תשובה: לאיתמר החמוד, קראתי את המכתב שלך בתשומת לב אבל כאן כמובן הבאתי רק תמצית שלו. לפי מה שסיפרת לי על העבודות של ההורים שלך אתה יכול להבין שהם עובדים מאוד קשה ופיזית והמשכורות בעבודות מסוג זה הן לא גבוהות. ההורים שלך עושים הכל כדי לא להחסיר לך כלום וברוך השם יש לך בית מיטה בגדים ואוכל והורים שקמים כל יום לעבודה והם בריאים. חשוב שתדע שיש הרבה ילדים אחרים שמקנאים בך כי הם עניים ואין להם את מה שיש לך. תעריך את ההורים שלך ותגיד להם כמה שאתה מעריך את מה שהם עושים בשבילך. אני גם מציע לך לקיים שיחה עם יועצת בית הספר.

ההמלצה השבועית:

"ה-ל‘ במסע הצלילים" הוא ספר חדש ועליז מאת אילנית נחמן בהוצאת הספרים אוריון, המקנה ללומדים הצעירים את יסודות הקריאה.

בלילה בהיר, וכלל לא סגריר, חלמה האות ל‘ שהיא מכריזה בשיר: "די, זה ממש משעמם, לעמוד כל הזמן בין הכ‘ למ‘! " וכך..... בקפיצה קלה, יצאה הל‘ לטיולה.

דרך מסעותיה והרפתקאותיה של האות ל‘ השובבה, היא והקוראים מגלים יחד צלילים והברות, שמובילים אותם בקלות ובאופן משעשע ללימוד יסודות הקריאה.

הספר מסייע לילדים הצעירים להגיע מוכנים לכיתה א‘ ומדריך את ההורים כיצד להקנות לילדים את תורת הקריאה בדרך שונה, אך מועילה ביותר.

מומלץ בחום, איציק הליצן

הבדיחה השבועית:

החל ממחר יהיה מחסור חמור בבולים, ככה נודע לי ממקורות יודעי דוור!