הנה לכם משל עלינו, הישראלים החדשים. ה'צברים'. ילדי הקדמה, אלו שבטוחים שיוכלו לחיות במרכז העולם
דמיינו לעצכם רב קומות מדהים ביופיו: כל קומה מלאה בכל פלאי הטכנולוגיה, הדירות הן מהמתקדמות ביותר מבחינת עיצוב, יופי וריהוט, כאלה שכל אחד היה חולם לגור בהן, הקדמה בהתגלמותה.
אבל מי שיביט היטב יגלה שהבניין הוקם על יסודות רעועים, בסיס הבניין אינו יציב ועלול ליפול ולקרוס תוך זמן מועט.
מי ירצה לקנות דירה בבנין כזה? מי יסכן את עצמו ויהמר על דירה בבניין ללא בסיס?
המשל הזה הינו בעצם על עצמנו, הצעירים, הזוגות החדשים, ילדי הקדמה, אלו שבטוחים שיוכלו לחיות במרכז העולם, בלי עבר בלי עתיד, רק בהווה. בעצם כדאי שנחשוב שוב אם אנחנו יכולים להתנתק מהכל, ולהצהיר על עצמנו כדור חדש.
אנחנו, ה‘צברים‘.
ברור שכדאי שנצא מהסטיגמות העדתיות השורשיות, אלו שכבלו את ההורים שלנו, והגדירו גבולות ומנהגים, אבל כמו כן חשוב מאוד שנזכור מאין באנו ומי היו הדורות שקדמו לנו, כי בלי יסודות שיחברו אותנו לקרקע, אנחנו עלולים להיות תלושים ולא יציבים, בדיוק כמו אותו רב קומות רעוע.
בשבוע הבא נציין את יום השואה.
מיליוני אנשים נהרגו ורבים אחרים הגיעו לארץ ובנו את הריסות חייהם מחדש, משפחות רבות הוקמו מבראשית, ואנשים התעקשו לחיות את החיים פה, בארץ הקודש. כמעט לכל אחד מאיתנו יש מכר או קרוב משפחה שהיה שם, אולי הורים שחיו בצל השואה. חשוב מאוד שלא נתנתק ולא נשכח, חשוב שנשמע את הסיפורים, ונספוג אותם פנימה, כדי לספר לדורות הבאים, כי העבר זה הבסיס שלנו, וכדי להגדיר את מהותנו עלינו לדעת מאין הגענו, עוד מעט מאוד שנים לא יישארו ניצולים חיים לספר את הסיפור, וכדאי שאנו וילדינו נהיה עדים לשימור ההיסטוריה.
השואה וההרג של כל כך הרבה יהודים הם שהולידו בעצם את הרצון החזק למדינה משלנו, ודחפו אותנו ליצור לעצמנו את הביטחון והשלווה בפינה שהיא רק של יהודים, וכדאי מאוד שנזכור ולא נשכח את ההרג ההמוני שהיה לפני דורות מועטים בלבד, כדי שתמיד נדע היכן היינו ואיפה אנו נמצאים היום. חשוב לציין את יום השואה, כי ההיסטוריה שלנו, ההרג והאובדן שחווינו, הם אלו שמגדירים את הזהות היהודית שלנו ומחדדים עד כמה חשוב לנו היום לשמור על ארצנו ומורשתנו.
עלינו לספר לילדינו את ההיסטוריה של סבא וסבתא.
לא את החלקים העצובים בהכרח, אלא דווקא את סיפורי השיקום, הבניה וההתאוששות מחדש. להדגיש בפניהם את הצד של הכח להתרומם ולהקים משפחות לתפארת. להדגיש לילדינו את כח החיים, לתת להם דוגמאות לכך שאנשים הצליחו להתחיל הכל מהתחלה. אפשר לנסות לתת להם דוגמאות מעולם הערכים שלהם ולהסביר להם שהחיים חזקים מהכל, וגם אם לפעמים קורים דברים שנראים להם בלתי אפשריים והם לא מאמינים שמחר יקומו והשמש תזרח, הנה דוגמא לכך שצריך תמיד לנסות שוב.
חשוב שהילדים שלנו ידעו, שאם אנשים הצליחו לצאת מהתופת ולהתחיל מהתחלה, אזי אנחנו בחיים הטובים והנוחים שלנו בוודאי יכולים להצליח לעשות הכל, עם קצת רצון ונחישות.
אפשר להשתמש בסיפורי השואה כדי לתת לילדים מושג על פרופורציות, ולהראות להם כמה הדברים שמלחיצים אותם הם זניחים לעומת מה שעבר על הדור הקודם, כמובן שלא צריך להמעיט בערך חוויות שהילדים חווים בדורנו, כיוון שהתחושות הן אינדיווידואליות ואמיתיות, אבל אפשר לסדר להם קצת את סולם הערכים ולהראות להם שיחסית למה שהתמודדו איתו אז, ההתמודדויות שלנו הן הרבה פחות מסובכות ומסוכנות.
אפשר לצרף לסיפורים האלו גם קצת מהעבר של אבא ואמא, לספר איך הכרתם, היכן גדלתם, עם איזה חברים נהגתם להסתובב, מה הכי אהבתם לעשות, אפשר להראות לילדים תמונות של ההורים, הדודים והסבים שבאלבומים, כדי להוסיף להמחשה הויזואלית.
ילדים נהנים מאוד לשמוע על העבר שלנו ההורים כילדים בעצמנו, ונוכל לפתח שיחה מעניינת מאוד דרך סיפורים על עברנו.
לסיכום, העבר שלנו הוא העתיד של ילדינו, חשוב מאוד שנזכור ולא נשכח, מאין באנו ומאין הגיעו הסבים והסבתות שלנו, ולו רק בשביל שנאמין, שכל שנבקש לו יהי.
על הכותבת:
עטרה גולד
אמא לשתי בנות
חובבת בישול ואפיה
עוסקת בכתיבה
עוד באותו נושא
"רוני, בוא תעזור לבנות את הסוכה" שמעתי את אמא קוראת לי מהמרפסת. "לא עכשיו, אמא" עניתי מיד וחזרתי לצג המחשב.
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...