בהמשך למאמר בנושא חרם חברתי

שלום לך,

ראשית אני מודה לך על כך שהקדשת מזמנך לקרוא את המאמר ולהגיב לו.

אני מברכת על כך שאת נוהגת על-פי המודל שלי "משפחה במחשבה תחילה" ועוד קודם שילדך מתמודד עם בעיה כזו או אחרת את כבר מתלבטת ומתחבטת בשאלות. אני בטוחה שזו הדרך הנכונה בהורות כי ידע זה כוח.

אכן הכתבה לא מקיפה את כל נושא החרם, זהו נושא מאד טעון ורב פנים.

הוא דורש התייחסות מכיוונים שונים כי יש את הילד המוחרם ויש את הילד המחרים ויש את הילדים המשתתפים שגם הם נחלקים לכאלה שנגררים וכאלה שמובילים, יש את המבוגרים בסביבה שמעלימים עין ויש את אלה שמטפלים וכו‘... במאמר אחד קשה מאד (וזו גם אינה המטרה) להקיף את כל הנושא.

מה שבכל זאת רציתי להבהיר ולהסב את תשומת לבם של הורים כמוך (טרם בעיה) שלשפה שעליה אנחנו מגדלים את הילדים יש חשיבות גדולה לחסינות מפני חרם חברתי בפרט ובעיות אחרות בכלל.

אם תצליחו ללמד את ילדיכם את ההבדל בין דווח והלשנה, ייקל עליהם בבוא העת לבוא ולספר לכם ההורים על קשייהם החברתיים, לימודיים ואחרים.

הדבר המאפיין ילד מוחרם שהוא מתבייש ושומר בתוכו את עניין החרם זמן רב (כמו בדוגמא של בתי למעלה מחצי שנה) ככל שהזמן חולף והילד מרגיש נטוש, מבוייש, מוחרם כך הנזק הולך וגדל. לשמור בבטן סוד שמלווה בתחושת נטישה זה דבר הרסני.

הסיבה שהעליתי דווקא את עניין הדיווח וההלשנה טמונה בעובדה שהסברתי לעיל, ככל שהילד ירגיש בטוח לספר כך תקטן הסבירות שיחרימו אותו. הוא יספר, אתם תכוונו אותו תהיה לו הרגשה בטוחה- הוא לא לבד,(זה עושה את כל ההבדל) ההרגשה והיכולת לשתף את ההורים בדברים שנראים לילד מביישים.

מתוך ניסיוני רב השנים כאשת חינוך בכלל וכאמא בפרט:

ככל שהילד ידע להבדיל בין הלשנה שנתפשת כמעשה רע לבין דווח שנתפס כמעשה טוב כך ייקל לו לבוא ולדווח לכם על הדברים הפחות נעימים שקורים לו בחברה או בכלל.

אני מבינה את תסכולך על שנתתי במה רצינית להבחנה בין דווח להלשנה, זה נראה לך אולי עניין של מה בכך, אך לא! זה הבסיס לכל מערכת היחסים בתוך הבית. אני בהחלט חושבת שזה האלף בית לתקשורת מקדמת בטחון עצמי.

את מוזמנת לכתוב אלי שוב או גם להתקשר 054-4469925

מקווה בקרוב לכתוב עוד בנושא.

ושוב תודה על פנייתך

אילנה