מלך הירקות  

יש לי בבית שלושה ילדים, כל אחד הוא יחיד ומיוחד. והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בתחום המזון.

סיון, בת 4, זוללת את כל סוגי הירקות והפירות בלי שום בעיה ותמיד מבקשת עוד.

מתן, בן 9, אוהב מלפפון וגזר ואת כל פירות ההדר.

ואסף, הבכור, הוא יכעס אם אכתוב מה הוא אוהב אז רק אכתוב שהרשימה מאד, אבל מאד מצומצמת.

ואם יש משהו ששלושתם שונאים – זה אבוקדו. האמת, אין לי מושג מתי יצא להם לטעום אבוקדו, אבל יום אחד לפני הרבה זמן הם החליטו שזה הירק הכי מגעיל שיש וזהו – מאז הם לא מסכימים לשמוע עליו יותר.

ואחרי כל ההקדמה הזו, אתם יכולים להבין שהייתי מאד סקפטית כמה יעזור לנו משחק ולא משנה אם קוראים לו "מלך הירקות".

אבל הבטחתי לנסות, והילדים ראו את הקופסא והתלהבו כל היום מהמחשבה שהערב במקום ארוחה רגילה נשחק באוכל, אז למה לא?

אני כבר רוצה להגיד שמזל שלא התערבתי עם אף אחד על התוצאות כי אני נשארתי פשוט פעורת פה!

מעולם לא ראיתי משחק כל כך פשוט ועם זאת כל כך גאוני!

מכיוון שלא היו לי את כל הירקות הדרושים בבית, והילדים לא הסכימו בשום אופן לחכות ליום המחרת על מנת שאלך לשוק, נאלצתי לאלתר. אז במקום חסה היתה לנו אפונה, במקום נבטים – שעועית ירוקה, במקום סוכריה קוביית שוקולד וכד‘. ולצערם הגדול של הילדים, אבוקדו דווקא כן היה.

כמו שכתבתי, המשחק הוא מאד פשוט. מדובר במשחק לוח, כשמדי פעם יש ציור של ירק על הלוח. כששחקן מגיע למשבצת עם ירק הוא יכול לבחור האם הוא אוכל את הירק שמצויר וזוכה בתור נוסף, או מוותר והתור עובר לשחקן הבא.

מי שפתחה זו סיון, שהיא גם חובבת ירקות. ולכן, כבר בתור הראשון היא פתחה פער גדול מהמשתתפים האחרים שרצו להגיע אליה. אחריה שיחק מתן שוויתר על השעועית. ואז היה אסף שהתלבט מאד האם לטעום את האפונה. כולנו התחלנו לשיר ולעודד אותו ולכן הוא החליט לטעום, לא לפני שהכין לעצמו כוס מים ליתר בטחון.

וכך נמשך המשחק ונמשך, הילדים נהנו, צלחת הירקות הלכה והתרוקנה עד שלא נשארה בה אפילו חתיכה אחת, וכבר סיכמנו שנשחק במשחק הזה גם מחר אחרי שאני אלך לשוק ואקנה בדיוק את הירקות שמופיעים על הלוח...

מומלץ בחום!!