החופש כבר התחיל. אצל חלק מההורים מפלס הלחץ יורד, לא צריך לקום מוקדם, להכין סנדוויצ'ים, הכל ממש זורם מעולה. אצל אחרים מתחיל סבב לחוץ של בייביסיטרים, מציאת קייטנות גם לאוגוסט, ועוד. אבל קיים דבר אחד משותף לכולם.
אז מהו הדבר שמשותף לכולם, גם לאלה ששמחים בחופש וגם לאלה שנלחצים?
העובדה שהשגרה נשברה.
יש יותר ממתקים ופעילויות מהנות, יותר חיכוך עם האחים בבית ויותר זמן פנוי לשיעמום ולהפגתו על ידי פתיחת מקרר וסגירתו במשך כל היום.
ומה אז? תחילת השנה אצל כל גננת מהווה אתגר עצום, לאסוף את שברי החופש ולהתוות שוב שגרה. גם לילדים קשה לחזור מחופש מוחלט לשגרה של גן/בית ספר/תיכון. גם לנו לא תמיד פשוט לחזור משבוע חופשה לשגרה לחוצה.
מה עושים? איך מסייעים לילדים וגם לעצמנו לצלוח את החופש בשלום?
1. גבולות גם בחופש ושמירה על סדר יום
לא כדאי לבטל את כל החוקים: "אמא עכשיו חופש אז לא צריך לצחצח שיניים...". כן כדאי להגמיש את שעות השינה והקימה למשל, את כמות הממתקים והבילויים, אבל בגבול ובשמירת שגרה מסויימת של חופש.
2. שיתוף הילדים בלבטים לתכנון חופשה/טיולים/אטרקציות
חשוב לאפשר לילדים לקחת חלק בפעילויות, לשאול על העדפות שלהם, לתת להם משימות עם אחריות ולפרגן על הצלחות במשימות.
3. להגביל זמן מסכים
מתבגרים רבים וגם ילדים מסוגלים לבלות את רוב זמנם מול מסכים שונים אם לא מגבילים אותם. חשבו על כמות הזמן שאתם מוכנים שילדכם ישב מול המסך ובהתאם לזאת קבעו את הגבול שלכם. שתפו את הילד והגיעו להסכם מגובש עם הילד במקרה של התנגדות מצידו לזמן שקבעתם. סיכום שיבוא גם מצידו ולא יונחת עליו יסייע לו לעמוד בהסכם. אל תשכחו גם לומר מה יקרה אם לא יעמוד בהסכם כך שיתאפשר לו לבחור התנהגות וגם תוצאה.
והכי חשוב: החופש הגדול הוא בנק של זמן איכות! זמן של חוויות חיוביות שנוכל להיזכר בהן במהלך השנה כשהכל יהיה שוב שגרתי ולחוץ.
חופש נפלא!
על הכותבת:
רעות פרץ,
הנחיית הורים אישית וקבוצתית
https://www.facebook.com/%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%A5-%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%AA%D7%99%D7%AA-267594923694259/?pnref=lhc
עוד באותו נושא
קראתי את המאמר החשוב "האם אפשר לגדל ילד חסין מחרם חברתי?" שהחלטת להביא לפתחנו, אז ראשית תודה על היוזמה הברוכה והחשובה.
כאמא לילד בן 3 הנושא עדיין לא מונח על שלחני, אך כמו שמצוין במאמר, כל הורה חושש מהיום בו יגלה שהתופעה הגיעה לביתו.
עם זאת, חשוב לי לתת פידבק שהמאמר אמנם מציף את הנושא אך ממש לא מציג פתרונות. הנקודה היחידה שמועלית בו היא כיצד למנוע ׳השתקה׳ ולעודד דיווח.
אך מה קורה במצבים בהם ההורה כבר מודע לחרם? זה הנושא המעניין באמת ואין אליו שום התייחסות, מה שגורם לאכזבה כלשהי מקריאת המאמר.
הייתי שמחה מאוד לקבל הצעות פרקטיות לדרכי פעולה המומלצות להורים.
ההבחנה בין דיווח להלשנה נראית לי חשובה אך וודאי לא עיקרית.
תודה רבה
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...