מהגן לכיתה א'

הכירו את הקשיים הרגשיים עמם מתמודד ילדכם במעבר לכיתה א‘

ילדינו שבגן החובה הולכים ומשתנים בלא הפסקה והופכים במהרה לאנשים קטנים ועצמאיים, ואפילו שאך לפני רגע הם היו הקטנטנים שלנו, בהרף עין אנו ההורים מוצאים את עצמנו כבר מכינים את הציוד לכיתה א‘.

עבור ילדים רבים, גם ה"בשלים", המעבר מ"חממת" הגן לכיתה א הוא מעבר קשה וחד ולעתים אפילו טראומטי. הילדים זוכרים בגעגוע את ימי הגן שבהם יכלו לשחק כאוות נפשם, ללא מטלות ועמידה בציפיות, ונזכרים בצוות הגן המטפל שלמד את צרכיהם וזיהה את רגעי הקושי והשמחה והכיר את הלך רוחם.

בכיתה א‘ הילדים צריכים להסתגל לשינוי בקשר עם דמויות סמכות - בשל המעבר למורה יחיד בכיתה לעומת צוות רב יותר בגן הכולל גננת וסייעות. הילדים צריכים להתאים את עצמם לתרבות בית הספר: ביה"ס קובע את אופי תפקודו של הילד, מה ילבש, כיצד יתנהג, מערכת שעות, שיעורי בית. מעבר מסביבה אינטימית (34 ילדים בגילאים זהים) לעומת בי"ס עם ילדים רבים מטווח גילאים רחב. המעבר מסביבת גן קטנה ומוכרת לבי"ס גדול עם מרחבים לא מוכרים. סדר יום: בגן סדר יום קבוע עם גמישות - בבי"ס מערכת שעות ופחות בחירה אישית. מבחינת עצמאות: בבי"ס נדרשים לרמה גבוהה יותר של עצמאות ואחריות: הילד נדרש להגיע בזמן, להביא ציוד וכלי כתיבה, להתארגן לשיעור, להביא אוכל. עמידה בכללים ונורמות: כללי הגן כוללים ישיבה במפגש, דחיית סיפוקים, בקשת רשות לדבר, והכל עם סלחנות. בביה"ס כבר קיימת דרישה לדחיית סיפוקים לאורך זמן רב יותר, יכולת ריכוז לטווח ארוך יותר, סדר יום, וצפיות, יש פחות מקום לתלות בהורים או בצוות, ויותר צפיות אקדמיות.

כל אלו מטלות קשות מבחינה רגשית שדורשות רפרטואר של מיומנויות וכישורים, הסתגלות והערכות של הילד והתאמה לסביבה החדשה. שבעיקר דורשות לשים בצד את הצרכים והרצונות האישיים שלהם ולבצע מטלות שלא תמיד מהנות.

חשוב לזכור שקשה מאד בגיל צעיר זה להבין באופן רציונלי את החשיבות שבלימודים, ולכן המניע ללימוד חייב להיות קשור גם בהנאה. מניע חשוב נוסף הוא הצורך העז של כל ילד לרצות את הוריו ואת סביבת המבוגרים בכלל, אך חשוב שזה לא יהיה המניע היחידי.

ממגוון סיבות אלו ונוספות, הורים רבים מוטרדים מן ההתמודדות העומדת בפני ילדם לקראת המעבר לכיתה א‘. לרוב המעבר בין הגן לבין כיתה א הוא מעבר חד מאד, ועולה רבות השאלה האם הילד "בשל" לעשות את המעבר הזה?

איך נדע שהילד מוכן רגשית למעבר?

כאן מדובר על עצמאות ובגרות, הבאים לידי ביטוי בתחושה ש"אני גדול ואני יכול לטפל בעצמי", כלומר להתלבש לבד, לנעול נעליים, לעזור במטלות בבית, לפתור בעיות שאני נתקל בהן. זה תלוי במוטיבציה של הילד לגדול ולפתח כישורי למידה, בסקרנות שלו והצורך בהישג לצד פיתוח עצמאות ולקיחת אחריות. כמו גם, יכולת להתמודד עם סמכות ומרות, לדחות סיפוקים ולשאת תסכולים. לדאבוני, כמות התסכולים שילד חווה בבית הספר על בסיס יום-יומי היא עצומה, מבחינה דידקטית-לימודית וחברתית. והילד יידרש להפעיל את מגוון המיומנויות שברשותו להתמודד ולהסתגל.

מתי כדאי לפנות לגורם מקצועי שיסייע לילד בתקופת המעבר?

כמו בכל שינוי בחיינו, לצד ההתרגשות והשמחה- לקראת, קיימות גם חששות ודאגות. לא כל הילדים משתפים את הוריהם בחששותיהם ולעיתים הדבר מקבל ביטוי בהתנהגות כמו: עקשנות, תוקפנות, הסתגרות או הגברת התלותיות. אם אתם מרגישים שילדכם חרד, או מתקשה מאד לשאת גבולות ומסגרת, או מתקשה להשתלב בקבוצה גדולה, ליצור קשרים חברתיים ולתחזק אותם לאורך זמן- ייתכן שכדאי לתת לו תמיכה מקצועית בתחום הרגשי.  

"לעבור בקלות" – כיצד נתווך לילד את השינוי?

בית הספר פותח בפני הילד אופקים חדשים, עולמו מתרחב, ואנו ההורים נסייע לו להתמודד עם השינוי הגדול במיטביות, אז להלן כמה דברים שניתן לעשות:

1. מחקרים מראים שתחושת ביטחון של הורים מנבאת הסתגלות טובה של ילדיהם לביה"ס - גם אנו ההורים חוששים מהמעבר ורוצים מידע, ולכן דאגו להיות מעורבים, לגשש ולבקר מספר פעמים בבית-הספר, להכיר באופן אישי את המנהלת, היועצת והצוות החינוכי, מבנה הכיתות, מרחבי ביה"ס. וכל מה שיסייע לכם להרגיש רגועים לגבי המעבר, וכן שתוכלו להעביר את המידע לילדיכם, לספר ואפילו לצלם ולהראות לו דמויות וכיתות בביה"ס וללכת יחד כמה שניתן לפני תחילת הלימודים לבקר בביה"ס.
   
   
2. להצטייד במידע מניעתי – חשוב להיות מודעים לקשיים אפשריים והתנהגויות שונות שיציג הילד ולדעת שזהו חלק בלתי נפרד מהתמודדות עם המעבר למשל כיצד להתמודד עם פחדים, לקדם עצמאות וביטחון לקראת המעבר, התמודדות עם תגובות אופייניות, התארגנות יעילה חדשה של המשפחה: חלוקת הסעות, עזרה בשעורי הבית, קשר עם הצוות החינוכי, וכן, דרכים בסיוע בשיעורי בית, קריאה ודרישות של בית ספר. ניתן לפנות לבעל מקצוע להתייעצות, לקרוא באתרי אינטרנט להורות וספרות בתחום. וכן, ניתן לפנות ליועצת בית-הספר החדש בבקשה לקיים סדנת הורים שתכלול את כל המידע שהוצג על מנת לסייע גם להורים לתת את מיטב התמיכה לילד ולהרגיש בטוחים בעצמם לגבי המעבר.
   
   
3. להשאיר את העבר מאחור – היו מודעים לכך שחוויות העבר האישיות שלנו ההורים- מתקופת ילדותינו בביה"ס תורמות ליצירת מערכת תפיסות ואמונות סביב התנהגותנו במעברים בחיינו כבוגרים, והן משפיעות על האופן בו ילדינו חווים מעבר. אם נהיה מודעים לכך, שזוהי התחלה חדשה ועלינו לתת לילדים ליצור חוויות והסתגלות חדשה משלהם, לטוב ולרע, נוכל לסייע להם בהתמודדות במעבר.
   
   
4. לסמוך על צוות בית-הספר. ילדינו צופים בנו ההורים: אם הילד יראה מולו אנשים שבטוחים במעשיהם ויודעים מה הם עושים, הרי שיחוש שיש על מי לסמוך ויתנהג בצורה רגועה יותר. ולכן עלינו לשדר רוגע וביטחון גם כלפי הסביבה החדשה שתלווה את ילדינו וכך נוכל להעביר במיטביות את המסר שהוא במקום בטוח ולא מאיים.
   
   
5. מכירים יחד את המסגרת: משוחחים עם הצוות החינוכי ביחד.
   
   
6. אהבה ללא תנאי במעבר. לזכור בתהליך המעבר להיות אמפטיים לרגשות הילד, להרבות במשפטים כמו "אתה צודק זה באמת יכול להיות מפחיד מעבר למקום חדש" "אתה בטח חושש שלא תכיר אבל כולם חדשים ואנו מאמינים בך אתה תתרגל לאט לאט, כולנו נעזור לך בבית ובביה"ס", "אני רואה שהיית שמח בביה"ס, ושהכרת חברים חדשים". "נראה שממש טוב לך", "היה לך עצוב כשלא הייתי איתך, אני מבין את זה". האמפתיה משדרת לילד שהוא איננו לבד בעולם ושמבינים אותו ואת רגשותיו הנעימים והקשים. שימו לב!! אמפתיה אינה הסכמה עם רצונותיו של הילד (למשל הבקשה לא להגיע לבית-הספר). חשוב להקשיב לילד, לאפשר לו לבטא את רגשותיו ומחשבותיו הקשורים למעבר, לגלות כלפיו הבנה, חום, אהבה, אכפתיות ולחזק אותו שהוא מתמודד יפה.
   
   
7. לקדם עצמאות ותחושת מסוגלות לקראת המעבר - לאפשר לילד לסדר לבדו את התיק, להתכונן לבית הספר, לארגן את הבגדים ליום הלימודים, לעטוף מחברת או ספר (לפחות לתת לו להתנסות לפני שפונים להציע עזרה). לאפשר מתן בחירה בצורה מתקבלת על הדעת: "אתה רוצה את החולצה השחורה או הצהובה?" וכאן חשובה סבלנות בניסיונות של הילד וחיזוק ניסיונות אלה.

שיהיה מעבר נעים וקל,

רוית

על הכותבת:
רוית גולן
מטפלת רגשית בעזרת בעלי-חיים ומנחת הורים
דוא"ל: ravitosh20@gmail.com
הצטרפו אלי לפייסבוק