לימודים בבית או unschooling

במרבית המקרים, מדובר בבחירה של ההורים שלא למסור את האחריות על חינוך הילדים לידי המדינה והחברה.

החינוך הביתי מאפשר להורים ואף לילד עצמו שליטה הן בתוכן הנלמד והן באינטראקציות החברתיות. ניתן להתאים את קצב הלימוד לצרכים הספציפיים של הילד ואת תוכן הלימוד לתחומי העניין של הילד ולתפיסת העולם של ההורים. בחלק מהמקרים, הבחירה בחינוך ביתי יכולה לנבוע מאילוצים שונים - מחלה של הילד המונעת ממנו לתקופה מסוימת ללכת לבית-הספר, חוסר נגישות לבית-ספר בסביבת המגורים של הילד, ועוד.

לעתים הורים בוחרים בחינוך ביתי לאחר שהילד התנסה בבית-ספר רגיל ושיטת החינוך הנהוגה שם לא התאימה וגרמה לקשיים רבים. להרבה ילדים יש צרכים מיוחדים, שאינם נענים במסגרת רגילה הכוללת יותר משלושים תלמידים בכיתה.

חינוך ביתי

הלימוד בבית יכול להיעשות בשיטות שונות.

דרך אחת היא חינוך המונחה ע"י תכנית לימודים מוגדרת. לפי שיטה זו ההורים מעבירים לילד שיעורים בתחומי ידע שונים - חשבון, היסטוריה, אנגלית, ספרות ועוד. החומר הנלמד דומה לזה הנהוג בבית-הספר, לכן קל להשיג חומר לימוד, קל להיעזר במורים פרטיים וגם קל להשתלב מחדש בבית-ספר, במקרה ויבחרו בכך. שיטה זו מתאימה בעיקר כאשר ישנה כוונה שהילד ייגש בעתיד למבחני בגרות ויוכל להמשיך במסגרת של השכלה גבוהה פורמלית.

שיטה נוספת היא למידת חקר, לפיה ההורה אינו נותן לילד את התשובה לשאלה, אלא מעודד אותו לחקור את הנושא, לחפש מקורות מידע, לערוך ניסויים, תצפיות ועוד.

אפשרות אחרת היא לימוד אשכולות, כאשר הילד בוחר פרויקט אשר מחבר בין תחומי ידע שונים. רצוי שהלימוד יהיה רלוונטי ומחובר לעולם של הילד. לדוגמה, אם מצאתם דילים לפסח ואתם מתכננים טיול משפחתי לחו”ל, זאת הזדמנות עבור הילד ללמוד מראש על הגאוגרפיה, ההיסטוריה, האומנות והספרות של אותה מדינה.

שיטה אחרת היא unschooling, הנקרא גם חינוך חופשי.

Unschooling - חינוך חופשי

גי‘ון הולט הוא אבי השיטה, הגורסת שילד אינו זקוק למסגרת שתכתיב לו את חומר הלימוד. לילד יש סקרנות טבעית המניעה אותו לחקור וללמוד על העולם בו הוא חי.

שיטה זו ניתן ליישם בחינוך ביתי או בבתי-ספר לחינוך חופשי. המורים או ההורים אינם מעבירים שיעורים עם חומר לימוד קבוע, אלא פתוחים לענות על השאלות העולים מהילד עצמו ולהנחות אותו כיצד לחקור ולמצוא את התשובות. נושאי הלימוד נקבעים ע"י הילד עצמו, לפי תחומי העניין שלו. הילד יבחר פרויקט שמעורר בו עניין ויעמיק בו, ותוך כדי התהליך הוא ירכוש גם מיומנויות לימוד. זאת בניגוד לילדים בבית-ספר רגיל המדקלמים בעל-פה לפני מבחנים חומר שלא בהכרח מעניין אותם.

חינוך החופשי זה אומר גם "להיות תלמיד בבית-ספר של החיים". הלמידה היא באמצעות התבוננות בסביבה, חוויות והתנסויות שהן חלק מהחיים- פעילות שהוא מבצע יחד עם מבוגר, משחק עם ילדים אחרים, אינטרנט ועוד. דמויות שונות מחייו יכולות להפוך ל "מורה" עבורו- אח בוגר, חבר משפחה או טכנאי מחשבים שהגיע לביתו.

אתגרי החינוך החופשי

unschooling מתאים לילדים אשר גדלים בשיטה של חינוך חופשי.

אם ילד רגיל מגיל קטן לפעול מתוך מוטיבציה של שכר ועונש (למשל, “אם לא תסדר את החדר לא תקבל עוגיות"), יהיה לו קשה יותר ללמוד בדרך זו.

כמו כן, השיטה מחייבת שהילד יגדל בסביבה שהיא עשירה בגירויים המעוררים את הסקרנות שלו ומעודדים אותו ללמוד. במידה שהשיטה מיושמת באמצעות חינוך ביתי, חשוב לשים לב שלילד יש הזדמנויות ליצור חיי חברה מספקים. לעתים דווקא חברה רב גילאית יכולה לתרום להתפתחותו, יותר מחברה שהיא רק בת גילו.

ובכל מקרה, בכל החלטה שעושים לגבי צורת החינוך של הילד- בין אם מדובר בבחירת בית-ספר, הרשמה לסאמר סקול, החלטה על חינוך ביתי ועוד- יש לראות לנגד עיננו את הצרכים והרצונות של הילד הספציפי. שיקול זה צריך להיות מעל היצמדות לאידאולוגיה מסוימת בה דוגלים ההורים.