פרידה והסתגלות

זהו, התינוק שלנו כבר גדל, התנאים הקיימים כבר קטנים עליו, כמו הבגדים מלפני חודשיים. הוא דורש יותר גירויים, עניין, או אולי הגענו לנקודה שאי אפשר להתחמק ממנה וחייבים לחזור לעבודה. אחרי חיפושים רבים מצאנו את המקום שלדעתנו מתאים לתינוק שלנו. כולנו מלאי ציפייה והתרגשות. מגיעים ביום הראשון ו....

איך מגיב הבייבי שלנו?

לכל אחד זכורה החויה של להגיע למקום חדש, לא מוכר. צבא, אוניברסיטה, עבודה חדשה.

נחזור למקום הזה ונפגוש שם את הילד שלנו, עכשיו.  בכניסה למשפחתון, מעון, או כל מסגרת חינוכית –טיפולית  שהיא לא מה שהוא מכיר. מטיפול פרטני של אמא/מטפלת הוא מגיע לקבוצה חדשה, לסדר יום שהוא לא מכיר. יש שינוי שהוא צריך להתרגל אליו.

גם לנו ההורים נחוצה הסתגלות, ידיים אחרות מטפלות בתינוק שלנו. גם לנו קשה לשחרר, לסמוך. הרבה פעמים אנחנו שומעים כי הילד עשה משהו חדש אצל המטפלת או במעון-כמה רגשות אשמה היו לנו כשהבנו שאנחנו לא היינו לצידו כשהתחיל לזחול/להתהפך/ללכת ...

כמונו, גם הילדים שלנו זקוקים לזמן כדי להסתגל למסגרת חדשה.אולם, באפשרותנו להקל עליהם בכניסה למעון או לגן.

דבר ראשון- אנחנו צריכים להפנים בתוכנו את האמון בצוות המטפל ובמסגרת שבה בחרנו עבור הילדים שלנו. כאשר אנחנו מתנהלים בחשש ובחוסר ביטחון לגבי הבחירה שלנו, הילד חווה את זה כנטישה, ההורים משאירים אותי במקום לא בטוח, מסוכן אולי.

לכן, תהליך הפרידה צריך להתחיל אצלנו. כאשר אנחנו מוכנים לשחרר-התהליך יהיה יותר קל.

בנוסף, חשוב מאוד לבסס היכרות עם המסגרת או עם הצוות המטפל לפני הכניסה הרשמית. לבוא לבקר, לספר ולשתף את הילד. גם תינוקות קטנים, כאשר נמצאים במסגרת חדשה-ריחות, קולות, אורות, מרקמים וידיים שונות, הכל שונה ולא מוכר.

כאשר אנחנו נמצאים עם התינוק ומשדרים שהכל בטוח, מתאפשרת הלמידה והוא מוכן לחקור את הסביבה ובהמשך לקבל אותה.

חפץ מעבר או כל דבר שיכול להזכיר את הבית, את המוכר והטוב יכול לעזור. נסו להיזכר, כמה עוזר להגיע למקום חדש עם חבר/ה או פרצוף מוכר. במיוחד לתינוקות ופעוטות שמערכת החושים שלהם יותר מפותחת-הם משתמשים בכל החושים שלהם (בניגוד אלינו שהתרגלנו להעזר בעיקר בחוש הראיה) בגד, בובה, עם הריח, המרקם של מה שמכירים יכול בהחלט לעזור להסתגלות.

לפעמים נדמה לנו שאם נסביר לילד ש"עוד מעט אמא תבוא" הוא כבר יירגע ופשוט יחכה בסבלנות עד שיגיע "עוד מעט" .גם קביעת שעת הגעה או סתם לומר עוד שעה נגיע לא ממש יועילו היות ולילדים קטנים אין עדיין את תפישת הזמן שלנו. דקה היא כמו שעה כמו שלוש . יש להשתמש במושגים שברורים לילד, כמו למשל סדר יום: אחרי שתשחק בחצר/ארוחת צהריים/שעת סיפור/ וכו‘. יש לציין גם מי יגיע לאסוף את הילד כמובן שזה קל לומר אני אבוא בצהריים לקחת אותך אבל אם מראש יודעים שאדם אחר יגיע-מומלץ לחלוק עם הילד ולהכין אותו.

את השינוי יש לעשות בהדרגה, חשוב להיות קשובים לילד לראות מתי מביע מצוקה. קחו לתשומת ליבכם כי בכי הוא לאו דוקא סימן למצוקה. באמצעות הבכי התינוק מתקשר עם הסובבים אותו, מביע את רצונו או חוסר שביעות רצונו. התינוק מודע שיש שינוי מהמצב המוכר. חשוב לאפשר לילדים להביע את עצמם.

במחקרה, רוית רוזנפלד-קרפט בדקה את תהליך הפרידה וההסתגלות למסגרת חינוכית בגיל הרך. מהתצפיות היא הגיעה למספר מסקנות/דגשים שיכולים להקל על תהליך הפרידה:

בניית טקס פרידה שההורה יוזם-ולא המחנכת.

להפרד ולהודיע-לא להעלם

קבלה והכלה של הבכי-אמרנו שלוקח זמן להתרגל לשינוי.

שיתוף פעולה עם המחנכת-לזהות סימני מצוקה אצל הילד ולהמנע מהם, רוצים ללכת בקצב שלו.

מחנכת שמאפשרת סביבה בטוחה עם אתגר.

לסיכום: על מנת לעזור בתהליך ההסתגלות של הילד לגן או לכל מסגרת חדשה אנו צריכים להתחיל בתהליך הפרידה.

ברגע שהפרידה תהיה הדרגתית ובטוחה ככה גם ההסתגלות תהיה בהתאם. כל תהליך של פרידה מתחיל בנו ההורים. עם כל הקושי אנחנו צריכים גם לדעת מתי לשחרר ולסמוך על הבחירה שלנו. יש לשים לב לילד, לתגובות שלו, לתת לו להביע את עצמו ולהיות מסוגלים להכיל ולקבל את הקושי. שיתוף פעולה עם המחנכת והצוות המטפל כדי ליצור ליווי צמוד לילד מהמקום בו הוא נמצא.

על הכותבת:
הילה מדהלה פרחן
יועצת ומדריכת הורים לגיל הרך
החויה במגע-האיכות בתנועה
היל"ה לגיל הרך
hilakids@gmail.com  |  050-2000245
www.hilakids.com