סיעור מוחות

בזמנו, כשהייתי מורה בתיכון, המעבר הזה, לעבודת צוות, היה קשה למדי עבורי. מטבעי, אני אינדיבידואליסטית והתקשיתי להתאים את עצמי לעבודת הצוות. חסרונה העיקרי שהיא מאיטה את קצב ההתקדמות ויתרונה הבולט זו המיומנות החברתית הנרכשת. זוהי מיומנות ההופכת אותנו ליצורים פתוחים, קשובים, פלסטיים, בקיצור מוכנים לקבל ולהכיל גם את האחר לצד עצמנו.   

עובדה היא, כי היום, אנו נדרשים יותר ויותר להיות מסוגלים ל"התערבב" (to mingle): גם בחיי החברה וגם בחיי העבודה.

אני מניחה כי במסגרת הלימודים הילדים חווים מהי עבודת צוות. לעיתים זו משימה לימודית, לעיתים הכנת מצגת או מופע קטן. הייתי סקרנית לראות את התנהלותם במהלך משימה כזו, וכמובן, למצוא הזדמנות להעיר הערות בונות.

הזדמנות למשימה כזו נקרתה לי לקראת יום הולדת הארבעים של בתי ואחד מחתני. אספתי את הנכדים לאחר צהריים "תמים" שכלל בתחילה תחרות פאזלים, תנוחות יוגה ומשחק חשיבה. הם צברו ניקוד וזכו בפרסים... איך לא?

את סוף הפעילות הגדרתי כ"סיעור מוחות". ישבנו סביב השולחן, עם תה וביסקוויטים, מצוידים בדף ועפרון. כל אחד העלה רעיונות לגבי ימי ההולדת הקרבים של ההורים. לא הייתה שום מגבלה בהעלאת הרעיונות. אפשר היה לחשוב על סוג הברכה, תוכנה, הצגתה, איסוף חומרים כדי להעשירה. אפשר היה להעלות רעיונות לגבי אופן חגיגת יום ההולדת, מי יהיו המוזמנים, כמה מוזמנים, היכן, מתי, הפתעה או לא...

ביקשתי מהם לעשות הכל תוך התכוונות למי שחוגג את יום ההולדת ולאו דווקא לחשוב מה הם היו רוצים. גם גורם ההפתעה היה יסוד מרכזי בהנחיות.

לא הייתי צריכה לשכנע בצורך של המפגש הזה. הם ממש נשאבו בשמחה למשימה. אחרי כמה דקות של עבודה אישית כל אחד סיפר על רעיונותיו והאחרים הגיבו. לעיתים התלהבו לעיתים העבירו ביקורת, לעיתים קיבלו את הרעיון וביחד שיפרו אותו, ליטשו את ההצעות.

אני התנדבתי לסכם בכתב את ההצעות הסופיות, המלוטשות. והם העלו את זה למחשב והדפיסו עותקים לעצמם. במחשבה לאחור היה באירוע הזה גם גירוי היצירתיות וגם הוכחה כי הם נחנו במספיק בטחון עצמי לקבל את ההצעות של האחר, לזרום איתן ואפילו לשפר אותן.

עניין הזרימה הוא בהחלט מרכיב חשוב להצלחה בחיינו ואף פעם לא מזיק להתעלות מהקטנוניות ולדעת לפרגן למישהו... כדאי אפילו לתרגל ולעודד תכונה זו.

יגיד מי שיגיד: אהה, את דואגת לצוות טוב ומיומן שיארגן את יום הולדת ה70 שלך!

ואני אגיד: באמת אשמח לשמוע על סיעור מוחות נוסף שעשו נכדי... כי זו תמיד פעילות חברתית ושכלית מעשירה ונדרשת לחיים במאה ה-21.

על הכותבת:
אירית זילברמן
ציירת, סופרת וסבתא לשמונה