לינה אצל סבא וסבתא

צריך ממש מתכון לעניין הזה.

המצרכים: מיטה מתאימה (שלא יפלו ממנה בלילה), מצעים (כריות קטנות), תאורת לילה, שרפרפים למיניהם וכמובן סבים ונכדים. גם הסבים וגם הנכדים רצוי שיהיו בגילאים המתאימים. וגילאים זה דבר מאוד אישי: יש סבים בני שמונים עם סבלנות ומרץ של בני שישים ויש ההיפך, כבדים. ויש ילדים שכבר בגיל שנתיים נכונים לכל הרפתקאה כזאת ויש בני שמונה שאוהבים את המיטה שלהם בלבד.

אחרי ששלושת הדורות דילגו על כל המשוכות, מה שנותר זה לתכנן את מהות האירוח.

אנחנו מצאנו, למשל, שאחד הדברים המניעים את הצעירים לנקוט עמדה חיובית ללינה אצל הסבים זה זכויות יתר שמקבלים שם.

רשימת זכויות היתר מגוונת, כי הרי ההורים לא נמצאים אפילו ברקע, כמו בביקור רגיל. הם פשוט בבית אחר.

יש שיבואו כדי לאכול מלוואח מטוגן ויש שיתענגו על מעדן ועוד מעדן, ויש המתלהבים מחטיפים, סוכריות ו- 4 כוסות שוקו ביום. ולנו, הסבים והסבתות, כדאי, בנושא האוכל, להיכנע מראש. כמובן בתנאי שהלינה היא לא עניין שבועי...

יש שירצו בהזדמנות זו לצפות בטלוויזיה עד מאוחר: סרטוני טום וג‘רי, דובוני איכפת, פרפר נחמד (כן, כן, זה אהוב על הילדים גם היום) וגם סרטים באורך מלא. זו אגב הזדמנות נהדרת לצפייה מודרכת... לכוון את הזאטוט לתובנות מעשירות מסרטים אלו. בדרך כלל, זו הפעם השלישית או החמישית שהאורח הצעיר צופה בסרט, ויש להניח כי הוא כבר בשל להתעמק במסרים של הסרט מעבר לחוויה הראשונית.

יש נכדים שידרשו בתוקף משחק קופסא מתיש ואין סופי נוסח מונופול, ויש שיחפשו אתגר במשחקי חשיבה, לגו, חידות. העיקר זה בעצם הסיטואציה של אחד על אחד... סוף סוף אפשר לקבל יחס ותשומת לב כמו שצריך: אין הורים, אין אחיינים, אין אורחים מזדמנים. 

אני בטוחה שיש עוד דרכים רבות לחוות את הלינה אצל הסבים אך עלי אהובה במיוחד שעת הבוקר. אחרי שנת לילה נעימה, הם מתעוררים נרגשים, לבוקר מיוחד, בבית שהם כה אוהבים. בפניהם מסתמן עירוב רגשות של בגרות, פינוק, הרפתקנות... מסתובבים בפיג‘מה בכל מיני פינות, ופותחים חדרי אחסון וארונות... אין מצב שלא ימצאו שם תגליות מעניינות!

אז מה הפלא שתמיד יש איזה סצנה כשמגיע הזמן לחזור הביתה: פתאום צמאים ורעבים, פתאום יש משחק אחד שלא הספיקו לשחק, מתמרמרים על ההורים על שהקדימו להגיע.

שווה, שווה את המאמץ ואת הלילה הלבן שהעברתי בהאזנה דרוכה לכל רחש מכיוון חדר השינה של הנכדים.

על הכותבת:
אירית זילברמן
ציירת, סופרת וסבתא לשמונה