מארגנת טיולים

מי שמתעקש לחזור לזה, שיקרא את ספריו של יהודה בורלא, על ירושלים של פעם. היום, כל אחד מאיתנו, הוא כוכב מנצנץ בביתו. הילדים, גם הם, זקוקים לשקט של הבית. לרובם ימים ארוכים ועמוסים בגן או בבית הספר. כולנו, גדול וקטן, רוצים את השהות ביחידה המשפחתית השקטה.

כעת בביתנו העירוני, בקן שהתרוקן, אני חשה לא פעם דווקא תחושה הפוכה. השקט מפריע לי. עושה לי צביטה קטנה בלב. וחשבתי לא פעם כמה הייתי רוצה לחוות את הסיטואציה הזאת, של המשפחה המורחבת, סביב חצר פנימית. לא רק לקרוא עליה בסיפורים.

טרחתי והעסקתי את עצמי בשאלה מתי, בכל זאת, אפשר להיפגש במסגרת משפחתית מורחבת? ואיך אפשר להבטיח כי כל המשתתפים יוכלו למצוא הנאה במפגש?

בדקתי את הנושא מכמה זוויות, וגיליתי כי חגים המצטרפים לסופי שבוע זו הזדמנות מצוינת לתזמון מפגש כזה. באותם ארבעה ימים, יוצא שמבוגרים וצעירים נמצאים בחופשה מהעבודה והלימודים. ואנו, הסבים והסבתות, פנויים, כרגיל, וזו הזדמנות מצוינת למפגש של המשפחה המורחבת.

בעקבות מסקנה זו, מצאתי את עצמי מבלה מול המחשב, שעות על גבי שעות, בתקווה למצוא את מקום הנופש האולטימטיבי, שיתאים לכולם. ומי שחושב כי כסף פותר הכל גם טועה... בית מלון הוא לא בהכרח האופציה הטובה ביותר לכולם...

אני, לדוגמא, כעירונית מושבעת, מעריכה מאוד את חלקת הדשא המקיפה את אתר הנופש שנבחר. ואת שבילי הקיבוץ הזמינים לטיול. כך, כמובן, גם בנותי ומשפחותיהן העירוניות. בריכה זמינה ונקייה היא תמיד יתרון... כנ"ל (פי שבע!) זה חוף ים נעים. וכך יוצא שההנאה הגדולה יותר מהשהות המשפחתית היא השכרת מקבץ חדרי אירוח בקיבוצים. שם יש חלקת דשא מרווחת, צמחיה מטופחת, שטח בילוי מסודר לערב: "על האש" או ארוחת חג, ערסל, שולחנות מוצלים למשחקי חברה, תאורת חצר נעימה וכו וכו...

האוכל בנופש, עבורנו, זה בפרוש "שטויות": משהו זניח וזמין וניתן לאין סוף אילתורים. לדוגמא: פעם נפשנו במקום שהביאו ארוחת בוקר צנועה ובסיסית במגש עם כלי פלסטיק! אז קפצנו ל"אלונית" והשלמנו בורקסים ולחמניות, זיתים, בולגרית, קשקבל. וזהו. היינו שבעים עד אחר הצהריים. ובכלל, כשאנו בחופש, עדיף להסתפק בשתי ארוחות. אחרת מתי נבלה ונטייל?! אז מסתפקים בכריכים ופירות לצהרים, ומטיילים.

ובעניין טיולים ובילויים גם לזה יש פתרון זמין, מיידי ומבטיח עניין והנאה לכולם: כרטיס משפחתי ברשות שמורות הטבע. ומי מהצעירים החושב פעמיים על המחיר: אני מזמינה! כי באמת, עם יד על הלב, הכרטיס הזה, יחד עם החוברות העונתיות המגיעות בדואר, מסדר אותנו באופן התרבותי והמהנה ביותר בטיולים בארץ.

אז שכחנו מהדינאמיקה המשפחתית? יש, יש דינאמיקה. ועוד איך! והיא הולכת לפעמים לכל מיני כיוונים. אז מה?! מישהו היה חולם לוותר על מפגשים כאלו בגלל זה? בחיים לא! התחושה הזאת ש: "לא הייתי מוותר על הנופש הזה..." זה שכרי על הטרחה במציאת מקום מתאים. יש שיאמרו כי הסיפוק כל כך גדול עד כי שווה גם להשתתף בהוצאה הכספית של המשפחות הצעירות.

על הכותבת:
אירית זילברמן
ציירת, סופרת וסבתא לשמונה