ההזמנות אלי מביאות בעקבותיהן ארוחות טעימות, מגוונות, משביעות עד מפוצצות, עם קינוחים איכותיים, כמובן:קנויים! אז למה אי השקט?
"האוכל של סבתא..." לא ממש נחלתי הצלחה בתחום. בעיה, בעיה אמיתית.
המצב הוא כזה: איני אוהבת לשהות במטבח, בלשון המעטה.
האמת אני אפילו שונאת ללכת לסופר ללקט את המצרכים לצורך הבישול. ו..כן, מדברים אצלנו רק על בישול, לעולם לא מדובר על אפיה. אף פעם. אני פשוט לא אופה.
זה ברור, אני מביישת את קהילת הסבתות: לא עוגה, לא עוגיות, אפילו לא סלט פירות.
אבל אני דווקא זוכרת לקנות תפוציפס, חטיפי שוקולד, סוכריות, מסטיקים.
לא יקרה שבעלי ואני ניתפס ללא חבילת גדולה של חלבה וניל בתנור. הבנתם נכון: התנור משמש לארון ממתקים כי הרי לא אופים כאן.
ובכל זאת משהו בעמקי הנפש מנצנץ ולא נותן לי מנוחה, מין אי שקט כזה שמאיים על מעמדי המכובד כסבתא לשמונה נכדים. והם מסוג הנכדים והוריהם שבאים לבקר לעתים די קרובות. לרוב לאחר הזמנה מפורשת ולא סתם "קפיצה" מאולתרת.
ההזמנות המפורשות האלה מביאות בעקבותיהן ארוחות טעימות, מגוונות, משביעות עד מפוצצות, עם קינוחים איכותיים, כמובן:קנויים! אז למה אי השקט? טוב, האמת שעכשיו אני יכולה כבר לענות לכם. אחרי שעות של חקירה עצמית ותהייה על מקומי במרחב האירוח הסבתי המסורתי. הבעיה היא שאני מאלתרת הרבה מאוד במטבח עם מה שיש בבית ביום האירוח, ואז יוצא שאין תפריט קבוע, ואין מרשמים של מתכונים מנצחים להעביר. רוב המנות משתנות והתפריט זורם עם המצוי. זה מתחיל בהרכב הארוחה, דרך מספר המנות בה, מספר הצלחות המתחלפות בשולחן, סוגי הכוסות, בהגשה או מזנון וכו וכו. כל ערב אירוח הוא חד פעמי לגמרי ולעיתים, עד שזה לא קורה, גם לי עצמי אין מושג איך יראה אירוח יום השישי הזה. אז מה עושים? אני די בפניקה. מה יזכרו מה "אוכל של סבתא"?
אך הנה בשנה האחרונה נמצא לי פתרון מן השמים: בוטנים. אני קונה בחנות קטניות שכונתית קילו או שניים של בוטנים טובים, לא קלויים. וקולה אותם בבית. והם ממש ממש טעימים, בטעם בייתי מובהק, לפעמים קצת שרופים, לא מדי מלוחים, לפעמים הריח שלהם לא מי יודע מה (כמו הרבה קטניות) אבל כולם כבר מכורים להם. מקטן ועד גדול. כשמגיעים כבר לא שואלים אם יש סוכריות, מסטיק, שוקולד. רק אם יש בוטנים. מתלוננים שזה ממכר ואוכלים. מחסלים. נכון שאני לא מכינה אותם לעתים קרובות מדי... שלא ימאס. עכשיו אני נחה על זרי הדפנה, כשהשקית החדשה עם הבוטנים ממתינה לתורה יחד עם החלווה בתנור שהפך לארון...
על הכותבת:
אירית זילברמן
ציירת, סופרת וסבתא לשמונה
עוד באותו נושא
זה מתחיל באזעקה עולה ויורדת, לפעמים באמצע הלילה לפעמים בצהריים ולפעמים, לפעמים גם בבוקר. ילדי הדרום כבר מתורגלים. אז איך באמת אמורים תלמידים ללמוד כך?
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...