כפולות של שש

גיל 6 (כניסה לכיתה א), גיל 12 (בת מצווה, חטיבת ביניים) וגיל 18 (התאזרחות).

אין לי אשליות שאוכל להפתיע אותם מעבר לשלוש הכפולות הראשונות. אבל אני בהחלט רוצה לנסות להפתיע אותם במשהו נחמד לגיל 6, 12 ו 18.

לגבי גיל 6 החלטתי לעצב אלבום חגיגי אישי לכל נכד ונכדה לכבוד האירוע. צריך היה למצוא אלבום מיוחד ואם אין כזה אז להפוך אותו למיוחד בכריכה שלו. אחר כך לגזור את הצילומים באופן המתאים לתוכן הצילום וללוות בהערות המספרות על שנים אלו. וכמובן לקשט בציורים, במדבקות וכו‘.

עד עתה עיצבתי 3 אלבומים כאלה, כולם "עבודת יד", לא כמו היום, עם האלבומים הדיגיטלי. 

נכון לעכשיו שלושת האלבומים די בלויים. מרוב דפדוף, כמובן. הם גם הנצפים ביותר: מוצגים לחברים, קרובים ואחרים. פשוט הצלחה. הנכדים ממש התחברו לאלבום ונהנים לדפדף בו. אני שמחה לראות את הדפים מקומטים, פה ושם יש קפל, הדבק יצא...  

אגב: מצאתי שעיקר העבודה היא בחירת הצילומים וגזירתם באופן שמוסיף עניין לנושא. לדוגמא: עליה ראשונה במדרגות אז הצילום גזור כמדרגות, ביום הולדת הצילום גזור ככתר... ידי כאבו מרוב גזירה: 120 צילומים, 20 צילומים לשנה. בסיבוב הבא אצטרך להכין כמעט במקביל 3 אלבומים כאלה כי הבדלי הגילים בין נכדים אלו הם של 5 חודשים וחודשיים. זה ממש לחוץ. אני מתכוונת לבקש מבנותיי ללקט עבורי את 120 התמונות המייצגות את 6 השנים הראשונות. לפני כשנה עמדתי בהצלחה, כך התרשמתי, במשימה של יום ההולדת ה-12 שחגגה נכדתי הבכורה. חיברתי לכבוד האירוע ולכבודה מסכת קטנה בחרוזים, שילבתי צילומים והדפסתי באופיס דיפו עם כריכה יפה.

מה יהיה בעתיד? האם תמיד אהיה מעורבת בחייהם כך שיהיו לי דברים ממש רלוונטים לכתוב? האם אעמוד במשימות המאתגרות האלו? אני רוצה להאמין שכן. אני רוצה לחתור לזה. אין לי ספק שזה מכניס המון תוכן לחיים וגם נותן לי לגיטימציה לשאול, להתעניין, לבקש שישתפו אותי.

אחרי הכל אני מבטיחה לסכם שנים יפות אלה בעיצוב אלבום או בציור או בחיבור ספרון המוקדש רק לה או לו...

על הכותבת:
אירית זילברמן
ציירת, סופרת וסבתא לשמונה