המשפחה כארגון

כעובדים או מנהלים בחברה ברורים לנו העקרונות המנחים:הארגון מתנהל על בסיס חזון, יש לארגון יעדים שמשמשים להשגת מטרות, להגדרת הדרך אליה פנינו מועדות, אנו עסוקים בשאלות כמו - איפה כדאי שנתייעל, איך נחדיר מוטיבציה בעובדים?

השאיפה היא ליצור הרגשה טובה בארגון עם דגש על יחסים טובים בין העובדים לבין ההנהלה ובין העובדים לבין עצמם.

האין כך גם בתא המשפחתי?

המשפחה היא ארגון לכל דבר ועניין.

ועל כן, עלינו לעצור לרגע ונבדוק מהו החזון ההורי שלנו? מהם היעדים של המשפחה שלנו? איך אנו יוצרים משפחה שנעה בכיוון מסוים?

לפני שנבדוק את הכיוון אליו אנו מכוונים את פניה של משפחתנו, אציין שני סגנונות הורות.

על פי רוב, רובנו נמצאים פועלים על פי הורות מגיבה, עיקרה הוא שכשקורה משהו - אנחנו מגיבים.

הילד קיבל הערה ביומן מהמורה, אנחנו מענישים. הילד קפץ על הספה ונפל אנחנו נוזפים.

וישנה הורות יוזמת, שעיקרה הוא לחנך מהמקום השקט והרגוע ולא מהמקום המגיב, מכבה השריפות.

אוטופיה? ממש לא!

אם אני אומרת לילדי מיליון פעם דבר מה, איך במקום זה אני פועלת כדי שהוא יבין בעצמו?

רובנו לא שמים דגש על התכנון, ואנחנו חיים בהורות מגיבה ולא יוזמת. נכון? קורה משהו - אנחנו מגיבים.

כדי להגיע לתוצאות רצוי להציב לעצמנו מטרה. כשיש מטרה ניתן לבחור את הדרך אליה.

אז מהי המטרה שלנו? מהו החזון ההורי שלנו? איזה סוג של ילדים אנחנו רוצים לגדל?

איך אני רוצה לראות את הילד שלי בגיל 24?

בעל ביטחון עצמי, בעל דעה, מגובש, סביבה חיובית, רגוע, איש טוב, שישמור על קשר עם ההורים, שיקשיב לזולת, אחראי, שיהיה אכפת לו מאיתנו ההורים, שיהיה לו טוב איתנו ללא משקעים, שיהיה בעל ערכים, כבוד הדדי, מוסר, דרך ארץ, מטופח בעל עמוד שדרה בעל משמעות אישית , בעל יכולת להתמודד במצבי משבר, בעל יכולת הבחנה בין עיקר וטפל, בעל יכולת לתת ולהעניק, בעל יכולת לקבל את השונה, בעל יכולת ליצור זוגיות ומשפחה, בעל אינטואיציה רגשית, בעל יכולת לבחור.

ממרומי גילנו ההורים אנו מבינים שבחיים הבוגרים ילדינו ידרשו ליכולות הללו על מנת להתמודד עם מה שהחיים צופנים בחובם.

בחיים אין תמיד כייף, פתרונות, ואין מי שיעשה עבורנו,  אלא ש"קר שם בחוץ". הם יחוו תסכולים, כאבים, אכזבות והתמודדויות לרוב ולכן נדרשים הכישורים הללו. ותפקידינו כהורים הוא: להכין את הילד לחיים.

תפקידינו הוא עתידי.

בעוד שהורות מגיבה היא בהווה. לעיתים אנו חוטאים לתפקידנו.

מדוע?  הנה שתי דוגמאות:

איך משיגים ביטחון עצמי אצל הילד?

מרחב מחיה בתוך גבולות עשוי להקנות לילד תחושה של ביטחון עצמי, כשיש לי ידע מוקדם על ההתנהלות של הבית, ומה נדרש ממני. בהתחשב בכך שהדרישות מותאמות לגיל, אזי אני יכול לפתח ביטחון בעצמי, אני יכול ליזום, לתרום ולהיות מועיל. הידיעה הברורה של הילד שאנחנו מקבלים ואוהבים אותו בכל מצב, גם ובפרט כשאנו כועסים או מאוכזבים, כשהוא אינו עונה על הדרישות שלנו, ידיעה זו מגבירה את בטחונו העצמי.

יכולת התמודדות –

איך אנחנו מקנים לילד יכולת לשאת תסכול, להמשיך ולתפקד גם כשדברים לא מסתדרים בדיוק כמו שאני רוצה?

אנחנו נקנה לילדים יכולת התמודדות טובה אם נאפשר להם להתמודד עם מצבים מורכבים, אם לא נסדר ונארגן להם את החיים, אם נסמוך עליהם שידעו להסתדר וכמו שאמרנו קודם, לא פחות חשוב, גם אם נאמין בזה. (בהמשך המפגשים נדון כיצד בדיוק אנו נקנה לילדינו יכולת התמודדות טובה יותר.)

שינוי מחשבה –

בהתנהלות היומיומית אתנהל ממקום של חינוך עתידי (מחלקת חינוך) ולא ממקום של הורות מגיבה (מחלקת תגובה) ובכך אראה לילדי את דרכו לחיים... ואממש את תפקידי ההורי הלכה למעשה.

על הכותבת:
אמה אמר,
מרצה ומנחת סדנאות בכירה
אימון אישי, משפחתי והדרכה הורית
HOME IS WHERE YOUR STORY BEGINS
נייד: 050-2915557
מוזמנים להכנס לדף הפייסבוק שלי: http://www.facebook.com/group.php?gid=161755913838238