קנאה וצרות עין

הצפרדע והעקרב רצו לחצות את הנהר. העקרב, שאינו יודע לשחות, ביקש לרכב על גבה של הצפרדע. הצפרדע, סירבה משום שחששה שהעקרב יעקוץ אותה בדרכם לחצות את הנהר. העקרב הצליח לשכנע את הצפרדע שאין לה סיבה לחשוש, שכן גם הוא מבקש להגיע לגדה השנייה. הצפרדע השתכנעה והסכימה, אך באמצע הנהר העקרב עקץ את הצפרדע ושניהם החלו לטבוע. קודם שטבעו, הצליחה הצפרדע לשאול בתדהמה: "למה ומדוע, הרי עכשיו שנינו נמות"? והעקרב השיב: "זה הטבע שלי."

הבאתי את משל "העקרב והצפרדע" כדי להמחיש מהי צרות עין.

העקרב היה צר עין לטוב של הצפרדע. במוקד צרות העין עומדת התקפה על ה"טוב" שמחזיק הצד השני, הטוב נתפס כבלתי נסבל עד כדי כך שהעקרב הרס גם את עצמו והוביל את עצמו אל מותו.

לרגש הקנאה יש "יחסי ציבור" יותר טובים כי הקנאה עוסקת באהבה רומנטית.

בקנאה קיימת אהבה שהאדם חש שהוא זכאי לה בעוד היא ניתנת לאחר. החוויה היא חוויה של אהבה שמגיעה לי אך ניתנת למישהו אחר. זוהי חווית איבוד של אהבה, כאשר אוהבים מישהו אחר במקומי.

צרות העין לעומת הקנאה ממוקדת בהרס של משהו כדי שגם לי וגם לך לא יהיה אותו, כשהמוקד הוא להרוס את האדם הטוב והאהוב.

הידיעה היא שלאחר יש יכולת שלך אין ולא תוכל לקחת אותה ממנו. הרבה יותר קשה לי להודות בפני עצמי שאני צר עין, יותר קל לומר על עצמי שאני קנאי. כי הקנאה כאמור, רומנטית ומחוברת לאהבה.

פעמים רבות אנו טועים, משום שאינטואיטיבית מתבצע חיבור מיידי בין האהבה לקנאה, למרות שבעצם מדובר בצרות עין. ביחסים מכל סוג שהוא, אפילו הקרובים ביותר בין אחים, ניתן למצוא צרות עין. כך בין קין והבל שלכאורה נלחמו על אהבת אב, אך לבסוף מתרחש רצח שמגיע מהמקום של צרות עין. קין לא יכול היה לסבול את הטוב של הבל שהתבטא במנחתו לאלוהים.

כך גם בזוגיות.

גברים הנשואים לנשים מצליחות בקריירה מפוארת יותר מהם, מזהים בבת זוגם איכויות שאין להם: היא מתפתחת, מצליחה והוא לא. מהמקום הזה פעמים רבות מתפתחת צרות עין כאשר הוא רוצה להרוס לה, משום שהוא חש כאב על הטוב (היכולות) שיש בה ואין לו. ואז נאמרים משפטים מן הסוג: "היא עושה לי בכוונה והולכת לעבוד בערב" לתפיסתו, היא עובדת בערב כנגדו, כדי לעצבן אותו.

וכך גם בהורות.

מה קורה לאב מול "הרומן" בין אם לתינוק, שנולד? לעיתים זו קנאה לנוכח האהבה שהאם מעניקה לתינוק בעוד הוא לא זוכה לה. אך לעיתים זו צרות עין, כי האב מזהה שיש באם איכויות שאין בו, או לחלופין שיש לתינוק משהו שלו אין.

גברים או נשים עם דימוי עצמי פגוע, חיים עם תחושת ה"אין" בתוכם ובמפגשם עם האחרים חווים שוב ושוב את התסכול, שלאחר יש משהו שלהם אין ומתעורר רצון עז ובלתי נשלט להרוס את האחר. במפגשים חברתיים הם יעסקו שוב ושוב באחר שלא ירפה מהם, סוג של חשיבה רודפנית שמתרחשת רק בגלל שלאחר יש משהו שלהם אין. זו אינה קנאה, מאחר ואין כאן שום סוג של רגש של אהבה אלא רצון להרוס את האחר על איכויות שיש לו ולי אין. 

על הכותבת:
אורלי שדה (m.s.w)
מטפלת זוגית פרטנית ומשפחתית,   M.A  
054-3978838 או http://www.orly-sade.co.il/