ספר מרתק העוסק בתופעה חשובה מאין כמוה, פסיכולוגית וחינוכית, אשר עד היום כמעט שלא זכתה לתשומת לב: תופעת התלמידים "משיגי היתר" – מחוננים.
הספר "מעבר לגבול היכולת - משיגות יתר - מקורותיה והשלכותיה" מתבסס על עבודת הדוקטורט של ליאת פולוצקי, שכיהנה במשך שנים כמנהלת הפרויקט לאיתור מחוננים מטעם משרד החינוך והתרבות. ליאת ביצעה מחקר מקיף ביותר על התופעה, מקורותיה והשלכותיה הפסיכולוגיות והחברתיות של תופעת "משיגות יתר".
תלמידים בעלי הישגים נחותים תמיד הטרידו את המערכת, מחקרים רבים נערכו אודותם ומאז ומתמיד ניסו לבדוק את הסיבות לחוסר הצלחתם. דווקא מסיבה זו, מחקרה של פולוצקי הוא מרתק ומרענן באופן מיוחד באופן בו הוא מציג דווקא את התלמידים משיגי היתר והמחוננים, על שלל האתגרים שכרוכים בחייהם שלהם ובמחיר הכבד אותו הם משלמים.
עד כמה נכון לדחוף את הילד למצויינות?
עד כמה נכון לדחוף את הילד למצויינות? כיצד ישפיעו עליו מבחני איתור המחוננים הנערכים בכיתה ב? האם יש קשר למיקומו של הילד במשפחה (בכור, ילד סנדוויץ וכד‘) או אולי למגדר על מידת הישגיות? בכל השאלות האלה עסקה פולוצקי במחקרה והיא עונה עליהן בהרחבה בספרה, בשפה רהוטה ובצורה מרתקת לכל קורא, הורה או איש מקצוע.
ואם אתם במתח לגבי המסקנות העולות מן המחקר ארוך השנים: "הקרבת הילד על מזבח הישגיו הלימודיים, יותר מאשר משרתת אותו היא משרתת את סביבתו", כותבת פולוצקי וקוראת להורים להימנע מלדחוף את ילדיהם למטרות ולהישגים שמעבר ליכולתם ומזהירה גם את הממסד הבית-ספרי מפני עידוד התופעה בקרב התלמידים.
לפרטים נוספים: http://www.kibutz-poalim.co.il/beyond_the_limits_of_ability
עוד באותו נושא
יש ילדים שלא משנה איך החדר שלהם נראה וכמה יפה הוא מעוצב, הם תמיד מכינים את שיעורי הבית ליד אמא
יש ילדים שמצליחים לתפקד נהדר במסגרת הלימודית, אך ישנם גם כאלה שהולכים בה לאיבוד, מתקשים ומתוסכלים. במקרים כאלה, הוראה מתקנת יכולה לעזור מאד.
סיטואציות בודדות זכורות לי מימי בית הספר הרחוקים, אבל הנה אחת שצרובה לי היטב בזכרון, ככל הנראה כי היה זה נוהג קבוע שהתרחש בכל פעם שהבאתי מבחן הביתה להראות לאמי.
לא משנה מה היה הציון שקיבלתי, 80, 90, 96 או 99, התגובה שהייתי מקבלת הייתה אחת: "למה לא מאה?"... ככל שהבאתי ציונים גבוהים יותר והשאלה נותרה בעינה התחילה לכרסם בי התחושה שאני לא טובה מספיק, ולעולם לא אוכל להיות.
מצד אחד, הלקח הוא ברור: אין צורך לדחוף את הילד יתר על המידה. כן צריך לדרבן אותו להשקיע בלימודים, לעזור לו אם הוא מתקשה, אבל לא לגרום לו לתחושה של חוסר בטחון עצמי שתלווה אותו לכל אורח החיים.
מצד שני, כאמא, אני מודה שהגבול הוא לפעמים לא לגמרי ברור. מתי אני דוחפת ומתי אני מדרבנת? הלימודים בביה"ס בימינו הם לא קלים, ואם בחרתי לשלוח את ילדיי ללמוד במערכת החינוך האין זה תפקידי לוודא שהם מצליחים להתמודד עם המשימות שמטילים עליהם שם בכבוד?
ספרה של ליאת פולוצקי, "מעבר לגבול היכולת", העוסק בנושא הילדים משיגי היתר והמחוננים מעלה מספר סוגיות מרתקות הקשורות לנושא זה וביניהן ההורים הדוחפים יתר על המידה, בתי הספר והיחס של הסביבה לילדים אלו, ההבדל בין בנים ובנות, מיקום הילד במשפחה והאם יש קשר למידת המשיגנות שלו ועוד.
ספר חשוב במיוחד במציאות של ימינו, שאין ספק שייתן לכל מי שיקרא אותו כמה נקודות חדשות להסתכל על החיים.
מומלץ!!
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...