בעד ונגד טלפון סלולרי לילדים

בעבר לא היו טלפונים ניידים ואנחנו הלכנו לבית הספר בלעדיהם. עד שנת 1995 היו מכשירים אלה ממש יקרים ורק מעט אנשים החזיקו בהם. לאחר מכן, השתלט עלינו המכשיר הקטן ותוך זמן קצר כמעט ולא נמצא אדם בלי טלפון סלולרי. לאחר מכן יצא הסמארטפון, שהוא כבר ממש מחשב עם שלל אפליקציות וחידושים ומאז הכל הסטוריה.

האם נכון להשוות אותנו כילדים בבית ספר לילדים של היום, בכל מה שקשור למתן טלפון סלולרי לילד או לא?

אענה בשאלה: האם אתם מסוגלים לדמיין את עצמכם היום ללא סלולרי, ולא רק ללא סלולרי אלא ללא הסמארטפון עם ה"קלנדר" שלכם ושלל האפליקציות במכשיר הסמארטפון? רוב האנשים יענו שיהיה להם מוזר בלעדיו. אם כך, ברור שההשוואה השטחית ("אנחנו כילדים לא קיבלנו סלולרי, למה הילדים של היום צריכים אחד?") בין אז להיום לא ממש רלוונטית וכדאי להתבונן בדברים בצורה קצת יותר עמוקה.

מה היתרונות הגדולים של הסלולרי בכל מה שנוגע לילדים?

1. הם זמינים ואנחנו יכולים לברר איפה הם בכל עת. אם הילד שכח את עצמו אצל חבר לא צריך לעשות סבב טלפונים לכל ההורים כדי לברר היכן הוא, אפשר פשוט להתקשר אליו ולראות שהכל בסדר.

2. אם הם צריכים הסעה או הקפצה הם יכולים להתקשר אלינו ממגרש הכדורגל או הכדורסל וכד‘ כשהם מסיימים.

3. הילד יכול להתייעץ או להזעיק אותנו במידה ונקלע לסיטואציה מורכבת כמו חבר שהשתכר יתר על המידה ביציאה, מבוגר שנטפל אליו באופן כזה או אחר וכיו"ב.

4. הילד יכול להתקשר אלינו ישירות בכל מקרה חירום או כשהוא הולך לאיבוד למשל כאשר נוסעים לטיול מחוץ לעיר המגורים.

מה החסרונות הגדולים של הסלולרי בכל מה שנוגע לילדים?

1. יצירת תלות: הילד עלול להתרגל להתקשר להורים בכל בעיה קטנה, ובכך בעצם לנוון את השרירים של שיקול הדעת העצמי ואת היכולת שלו להסתדר ולהיות עצמאי. במידה ואתם הורים דאגנים יתר על המידה אתם עלולים לעודד זאת בלי לשים לב.

2. חידוד הפערים הכלכליים: הסלולרי של רובנו הוא כבר מזמן לא רק טלפון, הוא סמארטפון משוכלל (שעולה כמה מאות שקלים ואף יותר, תלוי במכשיר) שמהווה גם סמל סטטוס ועשוי להוות עוד גורם שמחדד את התחרות הכלכלית בין הילדים, דבר שעשוי לפגוע מאד גם בעשירים יותר וגם בעניים יותר (אגב תחרות זה דבר בריא אבל ילד בן 9 שנמצא בתחרות בהקשר כלכלי נמצא בתחרות שהוא לא יכול להשפיע עליה מכיוון שמצבו הכלכלי מוכתב ע"י ההורים).

3. ניוון השריר החברתי: הילד ידבר עם חברים בנייד במקום להיפגש איתם ולפתח את יכולת החברות שלו, בין בשעות ביה"ס ובין אחה"צ. כשילד משחק בסמארטפון שלו כי קשה לו להסתדר עם חבריו הוא גורם לניוון ה"שריר החברתי" שלו. הסמארטפון מהווה נקודת מפלט חברתית שעשויה לנוון את היכולות החברתיות של הילדים.

4. קרינה: ילדים, ובמיוחד צעירים מתחת לגיל 13 רגישים במיוחד לקרינה וההשפעה שלה עליהם מזיקה יותר מהשפעתה על מבוגרים.

אז מה לעשות?

למרות שבמבט ראשון נראה שידינו כבולות, יש לנו הרבה מה לעשות הן ברמה הפרטנית, הן ברמת הקהילה (ועד הורים, הנהלת בית הספר וכיו"ב) והן ברמה הארצית של המדינה (משרד החינוך וכו‘).

ברמת הפרט

אנו יכולים לתת לילד שלנו טלפון סלולרי פשוט מהדור הישן, שישמש רק לשיחות ומסרונים ולא סמארטפון משוכלל דבר שייתן את היתרונות של הזמינות וכיו"ב וימנע באופן חלקי את שאר החסרונות של תחרות כלכלית ופגיעה ביכולת החברות.

במידה וילדים אחרים מצטיידים בסמארטפון כדאי מאד להעביר לילד שהבחירה לתת לו טלפון פשוט היא בחירה ערכית עקרונית ולא קשורה כלל לכסף. גם לעשירים שביננו הייתי ממליץ לצייד את הילד בטלפון פשוט ביותר. את הסמארטפון הראשון שלו הוא יוכל לקנות לו כשיעבוד בבורגר ראנץ‘ או במקום אחר בגיל 16.

ברמת הקהילה – ועד הורים, הנהלת בית ספר

הייתי מנהיג תקנות שמותר לבוא עם סלולרי לבית הספר (לפחות ביסודי) אבל לא עם סמארטפון. כמו כן לא לאפשר שימוש בסלולרי במשך היום גם לא בהפסקות כדי שהילדים ישחקו אחד עם השני ולא יתקשרו להורים. בתוך שטח בית הספר במידה ויש מצב חירום – צריך לפנות למורה שאחראית על החצר באותו רגע. כמו כן כמובן שהמורים צריכים גם להוות דוגמא אישית ולא להסתובב בחצר בית הספר כשהם צמודים לסמארטפון שלהם.

ברמת המדינה

הייתי מעודד את משרד החינוך להוציא תקנות שמתמודדות עם הנושא הזה ברוח הדברים שנכתבו כאן.

שיהיה בהצלחה!!

על הכותב:
רמי בוכניק,
מאמן ומנטור עסקי 
הצטרפו אליי בפייסבוק http://www.facebook.com/coach2u