אני יודע שאני הולך לשחוט לכם פרה קדושה מאד, לזעזע את אמות הסיפין, או בעברית: לקחת מאימהות רבות את קרש ההצלה היחיד שלהן, ובכך להפוך לאויב הציבור.

מצטער גיברת, הבן שלך לא חולה במחלה נוראית וחשוכת מרפא, אלא פשוט מעדיף משחקי מחשב על שיעורי בית, או שומו שמיים – קצת קשה לו רגשית עכשיו.

 

ההפרעה הידועה בשם ADHA או attention deficit hyperactivity disorder בשם המלא שלה, קיימת אצל מעט מאד ילדים. לפי ההערכות משהו בין שבעה לתשעה אחוזים. ולמרות זאת, מחצית מהכיתה של הבת שלכם מואבסת ברטלין על בסיס יומי. ההפרעה הזו נותנת תירוץ נהדר לכל הורה לא להתמודד עם הבעיות שלו והשפעתן על הילדים, להתעלם מצרכיו המיוחדים של הילד, ולהתכחש באופן בוטה לנטייה הטבעית שלו (לאהוב ציור ו/או לשנוא מתמטיקה, למשל).

 

אז מצד אחד יש אלפי הורים שמחפשים סיבה מדוע הבן המקסים שלהם מפריע בשיעור, מצד שני יש שלל כדורים זולים ומסובסדים שגורמים לילד להיות זומבי למשך שמונה שעות בית הספר תגידו, מה רע?

 

הנה כמה נקודות למחשבה:

ראשית, רטלין, קונצרטה, וכל שאר הרעלים ממשפחת המתילפנידאט הם חומרים איומים ומאמללים. נקודה. הם "מכבים" את היצירתיות ואת הנפש, הם עושים בחילות וחוסר תיאבון שהופך לרעב בלתי נשלט אחרי תפוגתם. הם גורמים לי להיות לא חברותי במשך שעות יום, וחסר סבלנות ואומלל אחרי שעות התפוגה שלהם. תזכירו לי למה למען השם אתם רוצים שהילדים האהובים שלכם יעבירו את שנות בית הספר המאושרות שלהם בתרדמת-קטטונית עצובה? רק כדי לספר בגאווה שהוא יהיה פעם מנכ"ל הי טק? רק כדי לתחזק את השקר שאתם מספרים לעצמכם: "אנחנו בסך הכל דואגים לו"?

 

שנית, הכללת כל סוגי בעיות הקשב והריכוז תחת המניפה הנוחה של "ADHD" מסנוורת את ההורים, המורים, והילדים עצמם. במקום להקדיש זמן ותשומת לב למאפיינים היותר מורכבים של התסמונת הזו (חוסר יכולת להיות במערכת יחסים, למשל...) זורקים את הילדים הנבוכים הלוקים בה לסל ענק וציני של "בואו וניתן לו עוד רבע שעה במבחן" ולנצח מקבעים את הבעיה במקום לטפל בה. תחושת העלבון הפנימי וחוסר הביטחון שבאים יד ביד עם הפרעת הקשב יכולה לגרום נזקים חמורים יותר מהלקות עצמה, איבחון יתר וטיפול ברטלין-קונצרטה לוקחים את הפוקוס למקום לא נכון.

 

רטלין איננו פותר את שלל הבעיות שכרוכות בהפרעת קשב. הוא בסך הכל עזר מקומי לזמנים קשים. כדי לעזור לילד שלכם יש צורך בטיפול מקיף ומעמיק שירגיע את הנפש שלו, שיחזק את הביטחון העצמי שלו, שיטפל בסדרי העדיפויות שלו. יעצים את החוזקות, ויסייע בחולשות.

 

אז מהי השורה התחתונה? אנסח את הבעיה בצורה הפשוטה שבה ההורים מעלים אותה: "אני חושד שלילד שלי יש הפרעת קשב מסוג ADHD או ADD, איך לאבחן, ואיך לטפל"?

 

והנה התשובה, כשהיא באה מפי ילד עם הפרעה קשה שהפך למבוגר עם אותה הפרעה בדיוק, ועבר שבעה מדורי גיהנום כדי לשרוד ולספר:

 

רוצים לדעת האם לילד שלכם יש את הפרעת הקשב המדוברת? אל תרוצו לבדוק את היכולות שלו בבית הספר, בידקו ראשית איך הוא בחיים "האמיתיים". האם הוא משתתף בחוגים? האם יש לו תחביבים? חברים טובים? מערכות יחסים? במה הוא מצטיין? איך הביטחון העצמי שלו, איך הוא מעריך את עצמו ביחס לחברים. יש כל כך הרבה דברים שיספרו לכם את ההפרעה שלו, ומי שיודע לאבחן אותה ישמח לעזור לכם להקשיב לנפשו הרכה של הילד.

 

גם אם מצאתם שיש לו את הלקות ש"תרופות הפלא" יכולות "לרפא" – אל תמהרו להאביס אותו (אין לי ביטוי אחר) בהן. נסו להשתמש בהן רק בזמנים הקשים, ודווקא להפך! תנו לו רטלין לזמן שבו הוא מתאמן בגיטרה במרתף הבית שלכם. תנו לה את הכדורים שלה דווקא לחזרות הקשות של להקת המחול שבה היא כוכבת. ברגע שהביטחון העצמי שלהם יהיה חזק וטוב, תתפלאו לראות שהם יסתדרו יפה גם בדרישות היסוד המינימליות של בית הספר, אז נכון, לא תוכלו לנפנף בציוני המתמטיקה שלהם בפני השכנים, או לגרום להם להיות מה שתמיד חלמתם בשבילם, אבל תקבלו ילדים בריאים בנפשם, אותנטיים לכוחות וליצירה שלהם, ילדים שיגדלו להיות מבוגרים בריאים, אוהבים, מסוגלים למערכת יחסים, בטוחים בעצמם.

 

עם יד על הלב: אתם מוכנים למנוע מהם את כל הטוב הזה, רק בכדי לחסוך לכם מבוכה אישית בבית הספר?

תחשבו על זה.

 

 

על הכותב:
אלי צויק,
בן 47, איש מחשבים, מוזיקאי ועיתונאי, סובל מהפרעת קשב קשה,
יוצא בשאלה, נשוי לגבר ומתגורר בתל אביב.

 


עוד באותו נושא

כשאבא או אמא חולים

על אף הנטייה שלנו להסתיר מידע קשה וכואב מהילדים, עלינו לקחת בחשבון כי ילדים הינם בני אדם חכמים ורגישים, ששמים לב לכל שינוי בסביבתם ובהתנהגות של אנשים שהם אוהבים. לכן, למרות הקושי, מומלץ לא להעמיד פנים שהכל בסדר...

יום המעשים הטובים

יום המעשים הטובים קורא לכולנו לעשות רק טוב ולתרום לסביבה. האם חשוב להשתתף בו? האם ואיך זה יתרום לילדים שלנו?

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?