מוות בעריסה

שינה של תינוקות על הגב להקטנת הסיכון למוות בעריסה

       מה הם הקשיים שפתרון זה מעורר, ומה המענה של שיטת פלדנקרייז לקשיים אלו?

החל משנת 1992 קיימת הנחייה של משרד הבריאות להשכיב תינוקות לישון על הגב מחשש להגברת הסיכון למוות בעריסה. ההנחייה מתבססת על מחקרים שהראו קשר בין תנוחות השינה של התינוק לבין הסיכון למוות בעריסה. ממצאים אלה אינם חד משמעיים, והתעלומה של מוות בעריסה (מוות פתאומי של התינוק ללא סיבה ברורה בשנת חייו הראשונה) עדיין לא נפתרה. 

מכיוון שבשבועות הראשונים לחייו התינוק ישן ברוב שעות היממה, פירקי הזמן שנותרים לו לשהות על הבטן קצרים ביותר. כתוצאה מכך, משתנה מהר מאד ארגון גופו, עד כדי כך שכל שכיבה על הבטן הופכת לחוויה של אי נוחות, מצוקה ובכי. ברוב המקרים נכנעת האם לסירובו של התינוק, ומאפשרת לו לשהות על גבו גם בזמן הערות.

 מהו המחיר של שכיבה ממושכת על הגב?

כעת כבר ברור שלשכיבה הממושכת של התינוק על הגב יש מחיר, ויכולים להיווצר קשיים בהיבטים שונים כמו - שינה, מוטיבציה, ארגון פיסי, התפתחות תנועתית ועוד.

• שנתו של תינוק הישן על גבו לא עמוקה. הוא מתעורר לעיתים תכופות, ואפשר לראות שרפלקס מורו (הבהלה) פעיל במיוחד. (ההסבר המשוער לכך הוא, שבשכיבה על הגב האברים הפנימיים של התינוק חשופים ולא מוגנים. בשכיבה על הבטן האברים הפנימיים מוגנים על ידי השלד. אם נתבונן על בעלי חיים בטבע, לא ניראה אותם ישנים על גבם).
• שכיבה ממושכת על הגב לא מאפשרת כמעט תנועה. חוסר תנועה מביא להצטברות של מתח שרירי ולאי שקט.
• מתח שרירי ואי שקט מחמירים מצבים קיימים של עוויתות מעיים ועצירות.
• שכיבה ממושכת על הגב מקשיחה את החזה ומגביהה אותו, והשכמות נמשכות לאחור. מצב זה מקשה על התינוק להשתמש בידיו, ויוצר אי נוחות בשוכבו על הבטן.                                                                                                     
• כשהתינוק שוכב על גבו, הוא מביט סביבו ללא קושי, והכול מוגש לו ללא מאמץ מצידו. לעומת זאת, בשוכבו על הבטן חייב התינוק להרים את ראשו כדי להתבונן, והוא נאלץ להתאמץ כדי להגיע אל מה שיחפוץ. האילוצים הפיסיים והגירוי הסביבתי, הם אלו שמעוררים בתינוק את הרצון לתנועה ולזחילה.
• כדי לנוע קדימה, צריך המבט להיות מכוון אל כיוון התנועה. בשכיבה על הגב, המבט פונה אל התיקרה, כך שלא נוצרים כיוון ורצון להתקדם.
• הרמת הראש והחזה בזמן שכיבה על הבטן, מעצבת את השקעים בעמוד השדרה, בצוואר ובמותנית, שנחוצים בעתיד לתנוחה האנכית. התהליך הזה מופרע כששוכבים רק על הגב.
• המאמצים להרמת הראש, החזה והגפיים בשכיבה על הבטן מחזקים את גופו של התינוק, ומתרגלים את השרירים הזוקפים. שכיבה ממושכת על הגב מפחיתה התחזקות זו.
• בנוסף לשכיבה על הגב, תינוקות ישובים ממושכות בסלקל ובטרמפולינה. זה אולי נוח להם ולהוריהם,  אבל מונע מהם את התרגול התנועתי החיוני להתפתחותם.

התוצאה היא, שתהליכים תנועתיים הטבועים בתינוק כמו הרמת ראש, גלגולים, זחילת גחון, זחילת שש ועוד, מתאחרים, משתבשים, או מתבטלים. בשל כך, עלול התינוק להתחיל את חייו עם חסך של ארגון פיסי נאות, אשר עלול להשפיע על היציבה, הקואורדינציה, האוריינטציה והקשב.  תהליך התפתחותי מופלא, שקודם לכן התנהל מעצמו בסדר הנכון, ללא כל הנחייה והתערבות, מצריך כעת לימוד.

 מהו המענה של שיטת פלדנקרייז לקשיים שהתעוררו?

כיום ברור שהשכבת התינוק על הגב מחייבת התערבות, עזרה ופיצוי על החסכים שנגרמים לו. נחוץ לכן ליווי התפתחותי, וככל שמקדימים לעשות זאת, כך ייטב לתינוק ויוקל לאם.

שיטת פלדנקרייז נותנת מענה יעיל לצורך שנוצר, משום שנידבך חשוב בפתוח השיטה מתבסס על מעקב אחר התפתחות תנועתית של תינוקות.

דר‘ פלדנקרייז למד בעבודתו עם תינוקות את הדרכים שבהן הם מתמודדים מול מגבלות, ומול כוח הכובד. איך הם מעבירים משקל, איך הם משתמשים באברי גופם להשענות ולתנועה, איך הם מתהפכים באופנים שונים, ואיך מגוון התנסויותיהם, כוח רצונם וסקרנותם דוחפים אותם לזחילה, ומשם לישיבה, לעמידה ולהליכה. איך מתנועות אקראיות ומגושמות מתפתחת תנועה כוללת, משוכללת ומכוונת, המשרתת את צרכיהם ורצונם, ואיך ממצב של שכיבה וחוסר אונים, הם מגיעים לעמידה מאוזנת ויציבה על שתי רגליים. כל מה שנלמד מהתינוקות, מוחזר כעת אליהם דרך שיטת פלדנקרייז. ניתן כמעט מייד להבחין בשינויים לטובה בשינה, בנוחות השכיבה על הבטן בזמן העירות, ביכולת התנועה, בנינוחות הכללית, בעוויתות הבטן ובעיכול, ובמצב הרוח.

וכך, התערבות פשוטה שנעשית בראשית הדרך יכולה לחסוך קשיים מיותרים בהמשך.

כמה טיפים שיכולים להקל על השכיבה על הבטן:

• ערסול התינוק בתנוחה עוברית במנשא, או בידינו. הערסול מעגל ו"מרכך" את גופו של התינוק, ומאפשר לו להרגיש יותר נוח בהיותו על הבטן.
• טפיחות ביד רכה על גבו, רגליו וידיו של התינוק בשכבו על הבטן. הטפיחות מווסתות את הטונוס השרירי.
• כשהתינוק שוכב על גבו –  נקרב את ברכיו אל בטנו, ונניע את ישבנו מצד לצד ובעיגולים. לאחר מכן נשכיב אותו על הבטן ונטפח על גבו.
• נשכיב את התינוק על ירכינו, כשירך אחת מוגבהת מעט, והחזה של התינוק מונח עליה בידיים מושטות קדימה.

על הכותבת:
שרי בומפלד
מורה לשיטת פלדנקרייז
http://www.feldenkrais-israel.org