כילדה, אני זוכרת שהיתה לי תמיד תחושה שעוקבים אחרי. הייתי מסתובבת בשבילי הקיבוץ ומרגישה שעוקבים אחרי. שרה לעצמי שירים, רוקדת לעצמי, העיקר להראות כלפי חוץ שאני לא מפחדת, כי מי שמפגין ביטחון ולא חולשה - לא עושים לו כלום.

על ילדים וחוויות על חושיות

כילדה, אני זוכרת שהיתה לי תמיד תחושה שעוקבים אחרי. הייתי מסתובבת בשבילי הקיבוץ ומרגישה שעוקבים אחרי. שרה לעצמי שירים, רוקדת לעצמי, העיקר להראות כלפי חוץ שאני לא מפחדת, כי מי שמפגין ביטחון ולא חולשה - לא עושים לו כלום. היו פעמים בהן הייתי עוצרת "בפתאומיות" כדי שמי שעוקב אחרי לא ישים לב ויתנגש בי ואז אדע סוף סוף מי עוקב אחרי.

הבתים בקיבוץ, ברובם, היו מסודרים בשלשות: 3 בתים, דשא, 3 בתים וכו‘. והתאורה - לא הייתה משהו. הבית שלי היה במעלה הגבעה, בקצה של השלישייה שהוא היה חלק ממנה. אצלנו תמיד דלק אור במרפסת. גם אצל השכנים שלנו. אבל אצל הבית השלישי - לא. וגם לא הייתה תאורה בחלקה שקדמה לו. בקיצור- חושך! אני זוכרת את עצמי, גם בגיל 12, עומדת רגע לפני החושך ומתכננת אסטרטגיות כיצד לעבור את החושך (בריצות ספרינט, לאט וכו‘), מתוך ידיעה ברורה, שבשיחים שמימיני ומשמאלי מסתתרות מפלצות שרוצות לפגוע בי ושוב, רק אם אפגין שאיני מפחדת, הן לא תעזנה לגעת בי.

תקראו לזה דמיון פורה (בהחלט היה לי), תקראו לזה שיגיונות ילדות- אין לי בעיה עם זה. אבל התחושה שעוקבים אחרי ליוותה אותי עד שנות ה- 20 המאוחרות של חיי. בכל מקום בו הייתי לבד עם עצמי והיה לילה - הרגשתי שעוקבים אחרי ויתרה מזו, הייתי קמה באמצע הלילה ויודעת בוודאות שיש אצלי אנשים בבית (פורצים?). מעולם לא פקחתי את עיני, כי פחדתי שיהרגו אותי, ועדיין יכולתי לחוש בעוצמה מאוד גבוהה את האנשים, עד רמת שרטוט קווי המתאר שלהם.

לא סיפרתי את זה לאיש (מה, אני משוגעת? כל מי שישמע ישלח אותי מיד לגהה). עד שיום אחד, במהלך טיפול הילינג שעברתי, סיפרתי את זה להילרית שלי. היא אמרה לי: "תגידי להם שילכו". ובמטה קסם - נעלמו כולם!.

ולמה אני מספרת את כל זה? כי הניסיון הראה לי, שהחוויה האישית שלי, היא בכלל לא אישית, והמון אנשים ובעיקר ילדים חווים אותה.

דוגמא למקרה שהגיע לטיפולי: ילד בן 12,  שברור היה לי מהתחלה שהנו רגיש אנרגטית, הגיע אלי עם משפחתו. שאלתי כמה שאלות ואחת התשובות שקיבלתי, היא שהילד מפחד ללכת להתקלח לבד. את הדרך מהחדר שלו למקלחת הוא עושה בריצה (2 מטר) ומבקש מאמא שלו, שתישאר ערה עד שהוא יסיים. אמא שלו תמיד חשבה שהוא עושה את זה מפינוק. הסברתי לה שהוא לא. הילד פשוט חש בנוכחויות אחרות - וזה מלחיץ אותו. לימדתי את הילד שהוא יכול להגיד "לכו מכאן" וזה עובד.

ילדים, בעיקרם, רגישים יותר לאנרגיות זרות. בדר"כ, ככל שאנחנו גדלים, זה נעלם. בעיקר בגלל שהרציונאל שלנו אומר לנו שמה שאנחנו חווים הוא לא הגיוני (ואם זה לא הרציונאל שלנו, זה בטח הרציונאל של הסביבה שלנו). יחד עם זאת, הרבה אנשים חווים את מה שאני חוויתי רוב חיי. כמעט לכל מקום שאני מגיעה, אני מספרת את הסיפור שלי כי אני יודעת שתמיד יהיה מישהו בקהל שיגיד לי, שהוא מרגיש אותו הדבר.

שנים הסתובבתי בתחושה, שכילדה כנראה עברתי סוג מסוים של הטרדה מינית, כי אחרת אין לי דרך להסביר, איך כאדם בוגר אני מרגישה שכל הזמן עוקבים אחרי. אבל איש לא היה יכול לאשש את התחושה שלי. היום, אחרי שאמרתי לאותן ישויות "לכו", אני יודעת שלא עברתי הטרדה מינית. פשוט, הייתי מאוד פתוחה אנרגטית ולא מודעת לזה, וזה אפשר לאנרגיות שונות להתקרב אלי.

אני מספרת לכם את הסיפור הזה, כי אני מאמינה, שרובכם יודעים על מה אני מדברת, ואם אתם לא יודעים על עצמכם, אזי אתם יודעים זאת על ילדכם.

תנו להם לגיטימציה לתחושות שלהם. הם לא רק "בעלי דמיון מפותח", הם בעלי תדרים אנרגטיים מפותחים. ואם הם ידעו שמה שהם מרגישים הוא נכון, ושאפשר פשוט להגיד (מכל הלב) "לכו מכאן", זה עשוי לעזור להם מאוד: גם בבניית הביטחון העצמי שלהם וגם ביכולת ההתמודדות שלהם.

 

על הכותבת:
יעל עיני,
בעלת BA בפסיכולוגיה וניהול, הילרית ומתקשרת, אמא לשניים
מתמחה ב"הורות מודעת בתיקשור"- ייעוץ, הכוונה וריפוי באמצעות כלים אנרגטיים, להורים ולילדים
www.opentolife.co.il

 


עוד באותו נושא

זמן מסך: ההשפעות הבריאותיות והנפשיות של הרגלי הצפייה וצריכת התוכן של ילדינו!!

ילדים מחוברים היום לשלל מסכים מגיל צעיר לפרקי זמן ארוכים. האם יש לכך השפעה מידית ו/או כזו שגם מרחיקה לכת?

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!