דמעות של פרידה

יש שיר לועזי מוכר שהפזמון שלו כולל את השורה "העירו אותי כשספטמבר יסתיים". לא מעט הורים מאמצים את המוטו הזה בחום עם סיומו של החופש הגדול.

המעבר לגן חדש או אפילו חזרה לאותו גן אחרי תקופה של חופש עשויה לטמון בחובה קשיים בפרידה מההורים בבוקר.

אבל יש לא מעט דרכים בהן ניתן להקל על הקושי ולהפוך את החוויה לקלה יותר ולכזו שניתן לצמוח ולגדול ממנה.

מידע מוקדם

עוד לפני תחילת הגן, ערכו לילד היכרות עם הסביבה. הכירו את הדרך לגן ושימו לב ציוני דרך מעניינים ובולטים, הסתכלו על המבנה מבחוץ. יש גננות שעורכות מפגש היכרות יחד עם ההורים לפני ההתחלה הרשמית של הגן, דבר התורם לביטחון של הילדים שכבר הכירו את המבנה ואת הגננת. אפשר לנסות ולאתר ילדים נוספים שהולכים לאותו גן ולקיים איתם כמה מפגשים מוקדמים על מנת שכשיגיע הרגע ללכת לגן, הילד יפגוש פרצופים מוכרים.

טקסים

טקסים מקנים ביטחון בעצם העובדה שהם מוכרים וחוזרים על עצמם וכך הילדים יודעים למה לצפות בכל שלב. צרו לעצמכם טקס של בוקר בגן. בוקר טוב לארנב בפינת חי, שיר קטן קבוע שאתם שרים יחד, או שלום לבובה בפינת הבובות. גם הפרידה עצמה כדאי שתהיה במתכונת קבועה: משפט קצר בסגנון: "עכשיו אני יוצא/ת, נתראה מאוחר יותר" מלווה בחיבוק, נשיקה, נפנוף, "כיף", או כל מה שמתאים לכם.

הדרגתיות

אם הילד שלכם צעיר במיוחד, או מתקשה במעבר בין מסגרות, העדיפו לאפשר לו הסתגלות מדורגת של מספר שעות הולך וגדל מדי יום. חלק מהגנים מציעים להורים תכנית הסתגלות מדורגת שכזו, אבל אם הילד שלכם צריך קצת יותר זמן כדי להסתגל או לחילופין נכנס לגן כאילו נולד שם, נסו ללכת בקצב שלו.

פרידות קצרות

אמנם כל ילד שונה ומגיב אחרת, אבל ככלל, עדיף לקצר בפרידה ולא למשוך אותה, גם אם הילד מבקש "עוד קצת", הבכי הרי יבוא בסופו של דבר בכל מקרה. ברגע שמסתיים טקס הפרידה שלכם, היו נחרצים וצאו. העדיפו שטקס הפרידה שלכם יסתיים כשהילד עומד על הרצפה או יושב על כסא, משם תאסוף אותו הגננת לחיבוק אם יתחיל לבכות, על פני גננת שקורעת ילד בוכה מעל זרועותיכם.

בקשו מהצוות להתקשר אליכם אם הילד מגיב בצורה חריגה, ובכל מקרה אם אתם לא שקטים, תוכלו אתם להתקשר לגן כעבור 10-15 דקות ולבדוק אם הילד כבר נרגע.

קחו בחשבון שבימים הראשונים, לכל הילדים קשה ופעמים רבות הבכי "מדבק" ולא באמת מעיד על קושי אמיתי. תנו צ‘אנס לילד ולצוות לצלוח את הימים האלה.

בכל מקרה בו אתם חוששים שאולי מדובר ביותר מאשר קשיי פרידה נורמאליים, שוחחו עם הגננת ובדקו יחד כיצד ניתן לעזור לילד.

חפץ מעבר

אם יש חפץ שמרגיע את הילד שלכם, מנחם ומקל עליו את ההתמודדות, כדאי להביא אותו לגן, לפחות בשבועות הראשונים של ההסתגלות. בין אם מדובר במוצץ, חיתול בד או בובה, זכרו לרשום עליו את שם הילד, לבל יאבד.

גם אם לילד שלכם אין חפץ מעבר, אפשר לשלוח איתו אלבום תמונות קטן עם תמונות של בני המשפחה האהובים, שבו יוכל להציץ אם הוא מתגעגע. אפשר גם להשאיר לילד מכתב וציור מאמא או מאבא שהגננת יכולה להקריא לילד כשקשה לו, או לתת לילד לקחת איתו איזה פריט ששייך לאמא או לאבא.

מי לוקח את הילד לגן?

בימים הראשונים שלחו עם הילד לגן את ההורה שהכי קל לו להיפרד ממנו. לפעמים דווקא לגייס את סבתא למשימה יכול להסתבר כפתרון מוצלח. אם אתם אמוציונאליים במיוחד ולא מתמודדים היטב בעצמכם עם הפרידה, עדיף שלא אתם תיקחו את הילד לגן.

סמכו על הצוות

אם תשדרו לילד שאתם חוששים, הם יפנימו את חוסר הביטחון ויגיבו בהתאם. תנו לצוות הגן את הקרדיט וסמכו על הגננות שהן יודעות מה הן עושות.

אל תעשו בשום פנים ואופן:

אל תחזרו אחרי שכבר יצאתם מהגן למשמע בכיו של ילדכם. המסר שתעבירו לו הוא שאם הוא יבכה מספיק חזק, הוא יצליח למנוע מכם ללכת, ומחר יחכה לכם "קונצרט" אפילו חזק יותר.

אל תשאלו אותו אם אתם כבר יכולים ללכת, אם "עכשיו זה בסדר". כך תעמיסו עליו נטל כבד מדי. אתם ההורים, אתם המחליטים, וזכותו להיות עצוב ולבכות.

כשאתם באים לאסוף את הילד מהגן, אל תתעכבו בשיחה עם הגננת על כמה הילד בכה, מתי הוא נרגע, כולל פירוט מדויק של כל יבבה ויללה. הילד מאזין ומבין עד כמה  הנושא מעסיק אתכם, ואם הוא יחשוב שזה כפתור שמצליח ללחוץ עליכם, יש סיכוי טוב שהבכי רק ימשך. אם אתם רוצים להתעדכן, דברו עם הגננת מחוץ לטווח השמיעה של הילד.

אל תתכננו פעילויות עמוסות בגירויים בימים הראשונים לגן. גם כך מדובר בתקופה עמוסה רגשית ופיזית וכדאי "להוריד הילוך" ולאפשר לילד לנוח ולעבד את כל מה שחווה באווירה רגועה ונינוחה.

אל תתפלאו אם דווקא לילד שלכם האסימון ייפול מאוחר. חלק מהילדים מסתגלים בקלילות לגן ובשבוע-שבועיים הראשונים רצים אליו בשמחה. רק לאחר כמה ימים הם מבינים שהעניין הזה קבוע וכאן כדי להישאר, רק אז מתחילים קשיים בפרידה.

אמנם קשיים בפרידה נפוצים כמעט אצל כל הילדים, אבל אם אתם חוששים שילדכם חווה קושי יוצא דופן: אם הוא אינו מגלה שיפור, אפילו קל, לאורך זמן, אם הוא עצוב גם בבית, או אם התנהגותו משתנה, פנו והתייעצו עם צוות הגן.

זכרו שזהו תהליך שעובר כמעט על כל הילדים ובלי שתרגישו הזמן יחלוף ופתאום תמצאו את עצמכם יושבים על כסא גן קטן במסיבת החנוכה, כשמולכם מפזז ילדון מאושר עם כתר בצורת נר על הראש וקשיי ההתחלה יהיו זיכרון רחוק.

בהצלחה לכל ילדי הגן!

שלכם,

ליאת גולדשיין,
האמא של אמאבא