הילד חוזר הביתה ולא מספר לי שום דבר על הנעשה בגן. אני שואלת אותו ישירות, על מה שקרה בגן, והוא לא מגיב.

כשהילד אינו משתף על הנעשה בגן

סיפרה לי אם: "הילד חוזר הביתה ולא מספר לי שום דבר על הנעשה בגן. אני שואלת אותו ישירות, על מה שקרה בגן, והוא לא מגיב. שמתי לב שהוא כמעט ולא עונה לי על שאלותיי הישירות וזה מאד מתסכל אותי שדווקא הילד שלי, לא מדבר כששואלים אותו."

אחד הדברים החוסמים את ילדינו ומעמידים אותם בעמדה פגיעה, הוא ההרגל שלנו לשאול אותם שאלות ישירות. הילד אינו מוכן לטעות ובמקום לענות תשובה שאינה מדויקת הוא מעדיף לא לענות כלל.

הבה ננסה להקשיב לעצמנו במשך שבוע שלם ונאזין לקולנו שעה שאנו שואלים את ילדנו שאלות, אולי נגלה מעט תובענות, או ציפיות גבוהות מדי המעמידות את הילד במצב בו הוא צריך להתגונן ולשתוק?

אולי נגלה כי אם הילד מוטרד בנפשו פנימה, בדרך כלל לא יועיל אם נחקור אותו, נטיף לו מוסר, נלמד אותו או נשבח אותו. מסרים אלה ברוב המקרים רק יקשו על פתרון הבעיה.

לעומת זאת, שאלות ש"אינן מכוונות" לא מאיימות ולא מפריעות לתקשורת. לדוגמא: "היית רוצה שנדבר על זה?" "מה את מרגישה בקשר לכך?"  "האם חשבת איך לפתור את זה?" , "מה בעצם קרה לך?"

מישהו אמר פעם משפט שהסביר מדוע שאלות חטטניות מחסלות או מגבילות את התקשורת בין אנשים: "שאל אנשים שאלות כשיש להם בעיה ותקבל תשובה – אך לא יותר מזה".

אם נשים לבנו לכך, נגלה שהתגובה האופיינית שלנו לילד כאשר יש לו בעיה, אינה תגובה של הקשבה, אלא של דיבור – אתם ואני מרגישים שאנחנו חייבים לומר לילד משהו, לשלוח לו מסר מסוג מסוים, לספר לו משהו. 

בואו נאמץ לעצמנו שיטות אחרות, דרכים נוספות ונסלול לעצמנו מסלול להקשבה יעילה יותר!

בואו ונגיד שאנחנו מטיילים ביער החיים בו נטמנו לנו מכשולים שונים, שנקרא להם "מכשולי הנפל" שלנו  -    המכשולים המפילים אותנו כל פעם מחדש, החוסמים את הגישה לשביל נוסף ביער. למשל נערה המספרת להוריה על בעיה הקשורה לבית הספר ולהכנת שעורי הבית: "אני שונאת את בית הספר, אני לא מוצאת  שם עניין,משעמם לי בשעורים, לא מלמדים אותי משהו שחשוב לחיים סתם אוסף של קשקושים,אני שונאת להכין שעורי בית, כשאגדל אעזוב את ביה"ס. אני לא צריכה לימודים בשביל להתקדם בחיים". תגובות שונות יגיבו הורים על אמירה כזו. אך אתם ואני, נבדוק את התגובות היכולות לעלות ונגלה אילו מכשולים עלולים להפיל אותנו בטיולינו.

קיום תקשורת מקרבת בינינו לבין ילדינו תוכיח שקיום בצוותא, למרות הדאגות שלנו לעומת הצרכים שלהם, הפחדים שלנו לעומת הרגשות שלהם, הוא קיום אפשרי בהחלט.

 

על הכותבת:
עפרה לביא
מנחת קבוצות ומאמנת אישית
מעבירה סדנאות ברוח p.o.y
050-7257270
ofralavy@bezeqint.net
www.thecoachingame.co.il/223397
"מי שיכול לראות את הבלתי נראה, מסוגל לעשות את הבלתי אפשרי"


עוד באותו נושא

מחנכים מחנכים

אם ברצוננו לשנות משהו בהתנהגותם - עלינו לשנות זאת ראשית אצלנו

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!