אינסופיות החיים מול סופיות המוות

אינסופיות החיים מול סופיות המוות

במונחים האנושיים היקום הוא אינסופי, ומול זה עומדת סופיות של המוות. בין שני הקצוות אנחנו חיים. במיוחד בימים אלה של חשבון נפש לאומי, כשאנו מציינים 15 שנים לרצח רבין ודנים בפועלו ובפוטנציאל של התהליך שאותו התחיל ואיננו יודעים כיצד יסתיים.

כחברה, אנו מעדיפים לקדש דברים שיש להם מימדים פיזיים והמשכיות: מקומות קדושים, אדמה, מבנים, ספרות, אמנות.

ותוך כדי זה ‘שוכחים‘ לקדש את החיים עצמם. ואני רוצה לבקש לרגע את סבלנותכם לקדש ולהעריך את החיים.

כולנו יודעים את יום הולדת שלנו אך אנחנו לא יודעים את יום המוות שלנו. ורק כשזה קורה למישהו מאד קרוב. אנחנו נאלצים לעצור לרגע בכדי לקלוט שזהו זה.

כולנו מכירים את הביטוי ‘מת בטרם עת‘ למה הכוונה? הכוונה היא שהאדם ערק מהחיים, השאיר אחריו משפחה שלה הוא יחסר, עבודה ופוטנציאל שלא מומש.

תחשבו, כמה פוטנציאל גלום בכל אחד מאיתנו, כמה אהבה, כמה חמלה, כמה אהדה, כמה נתינה. ואם לרגע נהייה מוכנים ‘להסתכל‘ על הסופיות של המוות‘ יהיה הרבה יותר קל לאהוב כי לא נרצה לבזבז את שארית החיים שלנו בלשנוא, בלהתווכח, בלהיות צודקים.

כסוכנת ביטוח פנסיונית אני נאלצת לשאול את שאלה, אם לא חזרת הביתה אתמול מה יהיה עם המשפחה שלך ?

כי האחריות שלי זה לדאוג שהמשפחה תהייה מוגנת במקרה של מוות בטרם עת של אחד המפרנסים. זו שיחה מאד קשה. הרבה יותר נוח לדבר על ביטוח מקיף לרכב כי לאנשים יותר קל לדבר על הרכוש שלהם מאשר על עצמם במונחים של יש / אין.

‘ביטוח חיים‘ הוא המצאה שיווקית של העולם המודרני, אני קוראת לזה ‘בלוף‘ כי לא באמת אפשר לבטח את החיים של מישהו. אין בנמצא גלולה שניקח אותה פעם ביום ונחייה לנצח. ולכן, אם אני עשיתי ביטוח חיים לעצמי מי שיקבל את הסכום זה המוטבים. אני יכולה להחליט היום על מה יהיה אחרי מותי.

ביטוח חיים נולד מתוך צורך NEED להגן על המשפחה. פעם, לפני כמה מאות שנים, העולם היה בנוי משבטים. השבט היה ארגון חברתי-פוליטי אשר איחד קבוצות של קהילות עצמאיות, להן אותה תרבות ושפה ואשר שכנו באותה יחידה גיאוגרפית. חלק מהשבטים ישבו במקומות קבע, אך רובם היו נודדים. השבטים הנודדים עסקו בעיקר במרעה או בצייד, ואילו השבטים הקבועים עסקו בחקלאות. בעולם הישן הפרט מתוך השתייכותו לשבט היה מוגן, ההשתייכות של הפרט לשבט סיפקה לו מזון, ביטחון פיזי, חיי חברה וחיי רוח ומילאה את כל צרכיו הן הפיזיים והן הרוחניים.

ערים גדולות לא היו,

בתוך המבנה השבטי הייתה החמולה שמנתה הרבה משפחות. ההשתייכות לחמולה היתה על בסיס קשר דם. בתוך החמולה הייתה המשפחה המורחבת: סבא, סבתא, דודים, דודות, בני דודים, ובסוף הייתה המשפחה הגרעינית: אמא, אבא וילדים. כאשר הפרט, מעצם השתייכותו לשבט, לחמולה, למשפחה המורחבת, ולמשפחה הגרעינית היה מוגן. וגם המשפחה הגרעינית הייתה מוגנת בתוך כל המכלול הזה.

העולם החדש שינה את הסדר, את מקום השבט הגדול לקחה המדינה  את מקום החמולה לקחה העיר, את מקום המשפחה המורחבת לקחה התעשייה וההתפתחות טכנולוגית שלמעשה פירקו את המשפחה. אנשים בתוך המשפחה התפזרו לכל מיני מקומות בשל עיסוקם (בעבר היו כולם באותו מקום ועסקו כולם באותו מקצוע). נותרה בסוף המשפחה הגרעינית אבא אמא וילדים חשופה לאיומים מכל הסוגים, השבט החמולה והמשפחה המורחבת התפרקו,

אבל האיום על האושר המשפחתי נותר בעינו, איום על החיים, כאשר נקטעת הכנסה הכספית במות, בטרם עת, של האב ו/או האם, איום של אובדן כושר עבודה או נכות, איום של אובדן בריאות, איום של אובדן הבית או הנכסים מפני שריפה גניבה או שוד,

אדם שנפגע לא תמיד המדינה יכולה לעזור לו. ואם כן, הביטוח לאומי הוא בסיסי ביותר, אדם שלא ביטח את את חייו, את אובדן הכושר עבודה ואת רכושו הוא בבעיה, לתוך הצורך להגן על המשפחה הגרעינית נולד עולם הביטוח שתפקידו להגן על הפרט מכל האיומים האלה,

על כן החשיבות של עולם הביטוח היא אדירה, צריך לזכור הביטוח הוא המוצר היחיד בעולם שקונים אותו כשלא צריכים אותו כי כאשר צריך, כבר לא ניתן לרכוש.

על הכותבת:
סטו וסרמן, סוכנת ביטוח פנסיונית מהדור החדש
סטו וסרמן היא אחת המרצות ביום העיון בנושא "הכסף שלי- דברים שלא מדברים עליהם" ותקיים הרצאה בנושא הכסף שלי לעת זיקנה, כולל דברים שחשוב לדעת על ביטוח פנסיוני וביטוח חיים.
לפרטים נוספים על יום העיון:
http://www.ima-shefa.com/3417.asp