כן לשלום, לא לאלימות

"... אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. יש דמוקרטיה, יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות..." מתוך נאומו של יצחק רבין זכרונו לברכה, ביום הרצח י"ב בחשון התשנ"ו.

רצח יצחק רבין הותיר את כולנו מוכי תדהמה ויגון, וחסרי אונים נוכח אקט אלים כביטוי לחוסר הסכמה.

מילות השיר "שיר לשלום" שהוכתם בדמו של רבין – מהווה סמליות כואבת לניגוד המזעזע בין האקט האלים לבין מטרת העצרת בשם:"כן לשלום, לא לאלימות".

השבוע, בבית הספר של בנותיי כמו גם בבתי ספר אחרים - דיברו על רצח רבין, במסדרונות של הכיתות הודבקו מכתבים שכתבו הילדים לרבין. עמדתי שם, וקראתי בגרון חנוק את המילים התמימות של הילדים: "חבל שלא לבשת אפוד מגן... חבל שאתה לא פה... הרבה דברים השתנו מאז שאתה נרצחת..." חלק מהילדים כתבו על התפתחות המדינה מאז שרבין איננו ופירטו על טלפונים סלולאריים, מחשבים והתפתחות טכנולוגית. אחרים כתבו שהוקמו שכונות ופארקים חלקם על שמו ולא שכחו לכתוב לו שעושים לכבודו טקסים עצובים. באחד מהמכתבים שאלה ילדה את רבין "האם אתה יודע מי רצח אותך? האם אתה יודע שהוא בכלא עכשיו?"

אז מה השתנה ומה התפתח במדינה שלנו מלבד טלפונים סלולאריים, פארקים וטקסים עצובים?

המודעות לאלימות והרצון לשלוט בה ולמצוא לה פתרון קיים תמיד. תכניות הלימודים והשעורים המוקדשים בכיתה לנושא זה רבות ומגוונות. ההבנה והאבחנה לגבי האלימות קיימת אך היישום והמניעה קשה. ברגע אחד של פרץ רגשות התגובות לא תמיד נשלטות. אז איך בעצם זה קורה? מה קורה בנפשו הנקייה של הילד שרוצה אבל לא תמיד יכול להבין את מה שעובר עליו? ומה קורה לנו המבוגרים?  אנחנו מלמדים את הילד להקשיב לנו, המבוגרים, להיות אדיב ומנומס, להתחשב בחברו ולא לעשות דברים מסוימים והכל בקונטקסט החברתי והקשר והתאמת  הילד לסביבה ולחברה, לנורמות, אבל מה עם הקשר של הילד עם עצמו?

החיים שאנו חיים בהם היום סוערים, מלאים בהתמודדויות חברתיות, קושי בלימודים – בעיות קשב וריכוז והתמודדות עם השונה בחברה.  לילדים קשה לנתב את רגשותיהם ולזהות אותם.

בחיים היום, הילד נחשף לגירויים ומסרים שלא ניתנים תמיד לסינון. בעקבות אותם מסרים המגיעים  דרך טלוויזיה, מחשב, מרכזי בילוי ואורח חיים לחוץ והישגי, הילד פחות מחובר אל עולמו הפנימי, אל אישיותו, רגשותיו ומחשבותיו וכך פחות מזהה את רגשותיו ומתנהל באופן שלא בהכרח תואם את עולמו וערכיו.

הילדים שלנו לעתים נמצאים בלחץ להישגים, להיות מותאם לחבריו ואפילו נמצא בלחץ פן יכבשו את העיר שלו או שחיית הוובקינדז שלו תמות בזמן העדרו ממסך המחשב...

אינטליגנציה רגשית

במשך שנים שמו דגש על אינטליגנציה שכלית כגורם מכריע בהתפתחות הילד ובסיכויים להצלחתו.

היום, ידוע שיש צורך ביכולות נוספות וחשובות כמו מודעות עצמית, יכולת שליטה על דחפים, התמדה, מוטיבציה, אמפתיה ויכולת ליצור ולקיים קשרים חברתיים – כל אלה תורמים וחיוניים לילד ולהתפתחותו, ובמילה אחת: אינטליגנציה רגשית.

אינטליגנציה רגשית היא יכולת או מיומנות האדם לזהות, לנהל את הרגשות שלו ולהעריך רגשות של אחרים. היכולת לעבד מידע רגשי, לזהות רגש, לדעת להגדיר אותו ולהבדיל בין רגש זה או אחר גם אצל אחרים. המיומנות הזו מהווה מרכיב משמעותי בהתנהלות הילד ובתגובותיו בסיטואציות חברתיות ובמצבי לחץ בחיים בכלל.

הבשורה המשמחת היא שאינטליגנציה רגשית אינה תכונה שנולדים איתה ובהחלט ניתן לטפח, לכוון ולחזק יכולות אלה בילד.

דמיון מודרך ואינטליגנציה רגשית:

הדמיון המודרך הינו כלי להרגעות, למציאת השלווה הפנימית ולגילוי נקודות החוזק שלנו. התהליך מאפשר לילד להתנתק מהלחצים ומהמרוץ ומעניק לו את היכולת להתחבר למודעות העצמית שלו, לפתח יצירתיות (אשר מחברת אותו לעצמו ובהמשך יחזק את יכולת האלתור שלו והתמודדות במצבים), כישורים חברתיים ועוד יכולות הנחוצות לו והמשפיעות על התנהלותו ותגובותיו במצבים בחיי היום-יום וגם במצבי לחץ.

מעבר להנאה התהליך מאפשר לילד להטמיע את הדברים ולהפנים את יכולותיו וכך רוכש כלים להתמודדות שימשיכו ללוות אותו במהלך חייו.

ניתן למתן גם רגש שלילי וכאשר הילד יודע להגדיר ולזהות את הרגשות השונים ויודע מתי הם מתעוררים או מתחזקים, אפשר גם לכוון אותם. עצם המודעות ברגשות היא צעד בסיסי ליכולת הכוונתם. כאשר הילד יודע מהי אהבה ומתי הוא מרגיש וחווה אהבה ניתן לחזק את הרגש החיובי ואת היכולת להעניק אהבה ולקבל אהבה. כאשר יודעים מהו כעס ולמה ומתי הכעס מתעורר - אפשר לנהל אותו, שהרי אי אפשר לנהל משהו שלא מכירים או לא מבינים. עשו זאת בעצמכם: קחו לכם רגע הפסקה מכל העומס של היום וצאו למסע עם הדמיון יחד עם ילדכם:

תהליך ההרפיה:

מצאו מקום נח ותנוחה נוחה בשכיבה או ישיבה. אפשר לשים ברקע מוסיקה מרגיעה. עצמו עיניים.

והתחילו להרפות את הגוף מכף רגל ועד ראש – ציינו את האיברים – זה עוזר להתמקד בגוף וגם מאפשר לילד להיות מודע לגבולות גופו.

לדוגמא: הרגליים רגועות... אצבעות רגליים רפויות... כף הרגל במנוחה...ברכיים, שוקיים, האגן נח רפוי. הישבן רפוי ולא מכווץ, הבטן, האיברים הפנימיים גם במנוחה,הגב, לאט ולאורך הגב השרירים נרפים ומשתחררים. הכתפיים משתחררות מהעול, הניחו לכתפיים לנוח ולשכב ברפיון מוחלט.

הידיים מונחות לצידי הגוף, מרפקים, כף היד פתוחה ורפויה גם אצבעות הידיים נחות. תנו לצוואר להישען ולהתרכך שחררו את המתח בצוואר. הרגישו את הראש מתחבר בנוחות לצוואר.

הפנים – אין מתח בפנים. השרירים רפויים, המצח נקי וחלק מקמטים וממאמץ. הלשון משוחררת בתוך הפה. הלסת חוזרת למקומה.

העיניים עצומות ורגועות.

נשמו נשימות עמוקות, חושו את האוויר הנקי כשהוא נכנס פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה... כל נשימה החוצה אתם משחררים את מה שלא נעים.

התמקדו בנשימות, נשמו בקצב איטי ואחיד נשימות עדינות וטבעיות. הקשיבו לנשימה שלכם. נשמו אל הבטן, הרגישו איך הבטן עולה ויורדת.

המחשבות מתפוגגות. הראש נקי ממחשבות.

ועכשיו אפשר לצאת למסע: אל תוך יער, לשטוף את עצמנו באור, ללכת למערה סודית, לפגוש מישהו אהוב, לפגוש רגש חבוי, פחד. (ניתן גם לעיין בספרים על דמיון מודרך ולהוציא משם דוגמאות)

האפשרויות רבות ורחבות והכל – בהישג יד אצלכם בדמיון!

מאחלת לכם מסעות מבורכים ורגעי אושר ושלווה במשפחתכם!

על הכותבת:
שרונה קאופמן,
מוסמכת דמיון מודרך - מבוגרים וילדים,
תעודת יעוץ ביוגרפי וידע באנתרופוסופיה.
יועצת פאנג שואי בכירה,
מנהלת פורום פאנג שואי באתר ifeel (מגזין מוטו- נישה, חיים אחרים)
מומחית הבית לשאלות באתר remont - הכל לשיפוץ ועיצוב בית.