שאלה טובה שדרושה לה תשובה אמיתית שמתבססת על עובדות שלא ניתנות להפרכה. כולם מדברים על להציב גבולות לילדים. מה שחסר היום זה משמעת וגבולות ובגלל זה מערכת החינוך נראית כמו שהיא נראית. הסיפור הנדוש שהילדים של עכשיו חסרי בושה, חוצפנים, אלימים, לא מכבדים מבוגרים והרשימה ארוכה...

למה גבולות?

הנוער של היום הוא לא הנוער של פעם. יכול להיות שהתרחקנו כל כך מאיך שדברים אמורים להתנהל עד שאיבדנו את הדרך?

 

כשאני מסתכל על החיים האורגנים באשר הם אני שם לב שלכל דבר יש את המעטפת שמגנה עליו. אפשר לראות זאת מתא אחד פשוט בכל אורגניזם חי ועד שכבת העור שלנו שמגנה על הבשר החי. לכול דבר חי יש מעטה הגנה.  אפילו לכדור הארץ יש את קרום כדור הארץ ברמה הפיזית וברמה האנרגטית את חגורות ואן אלן שמגינות עלינו מרוח השמש.  לכול עץ, לכל גבעול יש קליפה והדוגמאות הן אין סופיות.

 

כך שניתן לומר שחופש וחיים נמדדים במסגרת שמגינה עליהם מהחוץ.  הסיפור מתחיל להסתבך כשמשליכים הבנות אלו על תחום של חינוך ילדים. אבל לא,זה רק נראה מסובך. אנו בני האדם, בשונה משאר החיים על הפלנטה, מצוידים בחופש בחירה .  שום חיה לא יכולה לבחור להתפתח אישית ורמת המודעות שלנו היא אדירה אפילו ביחס לקופי האדם.  אם כך נשאלת השאלה- מה מקדם התפתחות? והתשובה לכך היא החופש לעשות טעויות!!!

 

כל תהליכי הלמידה הם פנימיים, לדבר, לשיר, ללכת, לאכול, לרקוד, לשחק, לכתוב, לנהוג, ועוד.  אנחנו מקשיבים, מטמיעים ומוציאים לפועל, כשסביר להניח שאנחנו מצליחים חלקית בפעמים הראשונות.  פה שורש הבעיה.  לא ניתנת לנו ההזדמנות האמיתית לטעות בחופשיות, ללא מתח וללא שפיטה.  מיד אנחנו מקוטלגים לטוב, לבינוני או לנמוך וקטלוג זה נהיה הזהות שלנו.  ניתן להסיק מכך שהמערכת האנושית מסגלת לעצמה דפוס לימוד על בסיס של פחד ומתח נפשי.  מבחנים, בגרויות, פסיכוטכני, מבדקי גיוס והרשימה ארוכה. כל זה לצערי לא אנושי.  יהיה זה אנושי לא  לצפות, לא לשפוט, לא לבחון מי ראשון או שני, אלא לאפשר לייחודיות של כל אחד מאיתנו לבוא לידי ביטוי בזמן ובמקום המתאימים.

 

איך כל זה קשור לגבולות?

ובכן, הגבול הראשון שיש לשים הוא הגבול הפנימי שלי כהורה ולבדוק האם יש לי ציפיות מילדי?  האם אני כהורה שם על ילדי שפיטה ולא מאפשר להם לטעות כדי שיוכלו להתפתח.  הדבר המפתיע בכל הסיפור הוא שככול שאנחנו משחררים את הילדים להיות מי שהם כך נעלם הצורך שלהם להתנגד לנו.

 

כל מה שעלינו לעשות הוא להגדיר מרחב שבו הילד יכול לעשות ככול העולה על רוחו כשברור ובדוק שבמרחב זה הוא לא יפצע פיזית, נפשית, מוסרית.  כך שבמצב זה יש לנו את החופש להתבונן, ללמוד, לבחון ולהגדיר מחדש כל פעם שהצורך עולה את המרחב ביחס להתפתחות והגדילה של הילד.  במצב זה הילד יפתח קישורים רבים כשהדגש הוא על חשיבה עצמאית, בחירה חופשית ולמידה מהירה מטעויות.

 

לפי התנהלות זו אנו מתחברים מחדש לדרך הטבעית והאורגנית של החיים פה על כדור הארץ.  מצד אחד לילד יש את החופש לחפש את הידע ולהתפתח באופן הייחודי לו ומצד שני הוא מוגן מהחוץ שיכול לפגוע ולהפריע- בדיוק כמו שמערכת החיסון שלנו עובדת.

 

על הכותב:
איל קנדינוף
אימון אישי להורים
http://www.parentscoach.co.il
050-2451581

 


עוד באותו נושא

חרם חברתי בעידן הפייסבוק והוואטסאפ

חרם חברתי איננו המצאה חדשה, הוא היה קיים כבר בעת העתיקה. אבל היום, בעידן המדיה החברתית...

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!