זוללים בלי הפסקה – איך עוצרים את זה?

מי מאיתנו לא מכיר את תופעת המקרר שנפתח ונסגר ובהתאם לזה גם המשקל? או את ההפתעה על פניהם של הורים כאשר הארוחה מסתיימת והילדים מחפשים "משהו טעים"?

התופעה הינה תחושה היא של "רעב אינסופי" והמקרר הפך להיות פתרון לכל בעיה בגלל הזמינות והנוחות לצד השפע הנמצא במגירת החטיפים, הקופונים והאפליקציות להזמנת המשלוחים לפיצות, המבורגרים, סושי ועוד הפכו את חיי הילדים והנוער בישראל לכך שהיומיום "מסתובב" סביב הארוחה הבאה.

לצד כל אלו, תקופות מאתגרות ולחוצות כגון: תקופת מבחנים, עומס בלימודים, לו"ז צפוף של חוגים ופעילויות, תקופת מלחמה ומתח, חרדות וחששות, מצב אי וודאות, שינויים משפחתיים, שכול, מצב כלכלי מאתגר, כעס ועצב בעוצמות גבוהות, וכד‘ מובילים למצב בו בני אדם: מבוגרים, נוער וילדים, מביעים רגש באמצעות אכילה, הלא היא "האכילה הרגשית".

אכילה רגשית

אכילה רגשית מוגדרת כעלייה בצריכת המזון כתגובה ל"רגשות שליליים", אך ניתן לראות כי היא מתקיימת גם כאשר עולים "רגשות חיובים" במצבים חברתיים כגון: מסיבת יום הולדת, ערבי חג וכדומה. כלומר, בני האדם יוצרים חיבור בין רגשות לבין אכילה, בין אם היא חיובית או שלילית, וזוהי למעשה ההוכחה כי מדובר באכילה רגשית שאיננה מונעת מרעב, אלא מהתרגשות, מדפוס חברתי וכד‘.

כמו כן, אכילה רגשית ומידת ההצלחה בלימודים משפיעים זה על זה, כך שמצד אחד, לחץ והתמודדות עם עומס בלימודים לצד כישלונות ואכזבות מציונים יביאו לאכילה רגשית אך מנגד גם אכילה רגשית ופגיעה בביטחון העצמי יכולים להשפיע על מידת החיוניות, האנרגיה והמוטיבציה של הילדים.

התוצאות של אכילה רגשית יכולות להביא, כאמור, לפגיעה בביטחון ובדימוי העצמי, הפרעות אכילה, ריחוק חברתי, דכאון וההשלכות הינן לטווח הרחוק כך שילד שמונע מאכילה רגשית יהפוך לנער שמן ובהמשך למבוגר שמן וההתמודדות וההתעסקות עם המשקל, יהפוך למתמשך לאורך כל תקופת חייו.

איך ניתן לעצור את הזלילה העודפת?

כתבה זו אמנם מופנית לאוכלוסיית ילדים ונוער, אך בהחלט מכילה את הכלים להתאים לכלל האוכלוסייה.

הצעד הראשון בטיפול בתופעה הוא הזיהוי שלה: הכרה בכך שיש עודף משקל והבנה שהגורם לעלייה במשקל הוא אכילה מעבר למידת הרעב, ושכולנו מתרגמים "אוכל" כמשהו מנחם ואפקטיבי לצורך "חילוץ".

להלן מספר דגשים על דרך הזיהוי:

1. רעב – זהו הצורך הבסיסי והנכון להתחיל ארוחה (בין אם ארוחה מלאה, חטיף או "נשנוש") וראשית על האדם לשאול עצמו: "האם אני רעב?"

2. שעמום – ילדים מוצאים עצמם משתעממים במהלך היום, בזמנים של פסק זמן מלימודים או לצד התעסקות במסכים ובזמן זה פונים לאכול.

3. עייפות – במהלך היום ילדים ונוער מוציאים הרבה אנרגיה: זה מתחיל בבוקר יום לימודים בן 6 שעות בממוצע, ממשיך להכנת שיעורי בית ולמידה למבחנים ומשם לחוגים ופעילויות אחר הצהריים כאשר בשלב הזה רבים חשים עייפות והנטייה הטבעית היא לתרגם את העייפות לרעב.

4. בלבול בין צמא לרעב – רעב וצמא הן תחושות בסיסיות שתפקידם לאותת לגוף למלא אחר הצורך שחסר: רעב – אוכל וצמא – מים. תחושת הרעב חזקה מתחושת הצמא ורבים מתבלבלים ביניהם. הגוף מאותת שהוא "צמא" וזקוק לנוזלים ובמקום זאת הוא מקבל מזון מה שיביא לאכילה מיותרת ועלייה במשקל.

להלן מספר דרכים לפתרונות:

1. שאלת הרעב – כל תינוק נולד עם מנגנון הרעב: אותו מנגנון שמסמן לילד שהוא רעב/לא רעב. תינוקות יבצעו פעולות שמודיעות לנו מיד על כך: הסטת הראש לצד השני, זריקת הבקבוק, יריקה ועוד... עם השנים אנחנו "הורסים" את המנגנון הזה, אך ניתן בקלות, להשיב עטרה ליושנה באמצעות שאלה פשוטה קודם לנכנס לפה: "האם אני רעב?"

2. אכילה ליד השולחן – ארוחה מתבצעת מול שולחן ללא מסכים והסחות דעת. כאשר הילדים רואים את האוכל שהם מכניסים לפה ומרוכזים בו המנייד מקבל סימן שאוכל נכנס. לעומת זאת, כאשר הילדים עסוקים במסכים הם אינם רואים את האוכל שהם מכניסים לפה והמנייד לא מקבל סימן שנכנס אוכל והרבה פעמים ילדים יאמרו "אני עדיין רעב" כשלמעשה סיימנו צלחת מלאה.

3. מים – שתיית מים לא באה רק במטרה למנוע מפני התייבשות. מטרתה היא לאפשר לדם להגיע לכל האיברים בגופינו, כאשר החשוב מכולם הוא המוח. דרך פשוטה להסביר זאת היא בעזרת אנלוגיה: דמיינו שהמוח הוא סוף המסלול ואתם צריכים לחצות את המסלול כמה שיותר מהר: באיזו מהפעמים תגיעו מהר יותר: כאשר יש עליכם תיק גב עם חמש אבנים או כשאין עליכם כלום? כאשר הגוף לא מקבל את הנוזלים הדרושים לו,  הדם זורם בכבדות ומגיע למוח באיטיות מה שגורם לחוסר ריכוז, עייפות, כאבי ראש ואף במקרים חמורים להתייבשות. מים יוצרים מנגנון שובע טבעי ומאפשרים למערכת העיכול לעבוד ביתר קלות וכמובן שמשפיעים על עלייה במטבוליזם. הקפידו שילדיכם יתאמן מגיל צעיר לשתייה של מינימום ליטר וחצי מים ביום ובימים חמים אף יותר.

4. פעילות גופנית – מחקרים הוכיחו מעל לכל צל של ספק שפעילות גופנית חשובה להתפתחות תקינה, למצב רוח והישגים בלימודים. אחת הסיבות לכך היא שבזמן הפעילות הילדים עסוקים ולא "מתעסקים" באוכל. סיבה נוספת היא שבזמן שפעילות גופנית, הגוף משחרר אנדורפינים שיוצרים תחושת "היי" ומחקרים מצאו כי ילדים שעוסקים בפעילות ספורטיבית באופן קבוע הינם ילדים שמחים ובטוחים בעצמם, מרגישים תחושת שייכות, יוצרים חברויות ועל כן גם כמות ההתמודדויות עם האתגרים הרגשיים פוחתת.

5. בלי "אסור" – אחת המילים שמניעות ילדים לעשות בדיוק ההפך היא המילה "אסור". כאשר אנו מונעים מילד לעשות משהו, במקרים בהם לא נשקפת סכנה, הוא יעשה "דווקא" וזה יבוא לידיי ביטוי בכך שהם מחביאים ממתקים ואוכל בחדר או במקומות סודיים רק כדי שהוריהם לא יראו שהם אוכלים. מומלץ להשתמש באוצר מילים אחר, להסביר למה לא כדאי ובעיקר מה כן, לדוגמא: "אתה יכול לקחת חטיף אחד ביום" וכו‘.

6. גיוון מאכלים – חשוב להקפיד לשלב בארוחות מאכלים מסוגים שונים. טעם הוא דבר נרכש וילדים משנים את דעותיהם במרוצת הזמן. אל תכריחו ואל תציקו. הניחו על השולחן, הם כבר יראו וייקחו לבד.

7. דוגמא אישית – הילדים רואים ומקשיבים לכל מה שאנחנו, המבוגרים עושים ואומרים: אל תבקשו מילדיכם לעשות משהו שאתם לא עושים בעצמכם. למשל, להוריד כמויות אם כרגע ראו אתכם מחסלים חבילת וופלים, זה לא יעבוד.  

לסיכום, כדאי שאנו המבוגרים נעשה בדק בית ביחס לדרך שבה אנו פועלים בחיינו בהתייחסות לאוכל ולגוף שלנו והאם אנו מושפעים מרגשות שליליים וחיוביים ומתרבות השפע בכל הקשור לדפוסים ולהרגלים שסיגלנו לעצמנו לאורך חיינו, נאמץ הרגלים בריאים, ונחנך את ילדינו לכבד את גופינו בכך שאוכל הוא דלק לגוף ולא פלסטר "להשתקת רגשות".

והיה ואתם זקוקים לעזרה מקצועית עבורכם או עבור ילדכם, אל תהססו לפנות.

על הכותבת:
רויטל וילמובסקי – מאמנת תהליכי למידה אפקטיביים לילדים ונוער.
MBA בחינוך עם התמחות בלקויות למידה.
מייל revital@et-lilmod.co.il
טלפון 052-8658460
אתר https://et-lilmod.co.il