רגשות אשם אצל אמהות

כשאנחנו הופכות להיות אמהות בשעה טובה, אנחנו מבינות שזה כבר לא אנחנו לעצמנו. יש עוד מישהו קטן, חסר ישע, לדאוג לו, להקריב עבורו, לתת לו את כל מה שאנחנו יכולות ולפעמים גם מה שלא.

מעבר לדאגות הטבעיות הקיימות, אנחנו דואגות שמא לא נטעה, שמא לא נפגע, שמא לא נהיה מי שחלמנו שנהיה עבורו לפני שנולד.

הפער הזה, בין הרצון העז למלא אחר כל מה שייחלנו וראינו בדמיוננו כהורות המושלמת לבין המצוי בשטח שלא תמיד מאפשר לנו לנהוג כך – יוצר תסכול.

הרצון הזה להיות אמא מושלמת, אמא מכילה, אמא לביאה שמתפקדת 24/7 ומתמרנת בין הבית העבודה והילדים ועוד נשארים לה כוחות הוא רצון מבורך – לא תמיד מתממש וזה מתסכל אותנו והופך לכעס עצמי, ביקורת אינסופית, האשמה עצמית וכלפי הסביבה ובהמשך לאובדן שליטה.

ככל שנרצה להיות האמא המכילה והמבינה, זו שמשחקת ובונה לגו על הרצפה, שמסיעה לחוגים ומתקתקת את הבית עם המקלחות וארוחת הערב בנשימה אחת – ברגע שמשהו קטן אחד ישתבש, בלילה, לפני שננוח סוף סוף – תצוף השאלה הקשה ביותר: "למה לא....?". למה לא שיחקתי יותר? למה לא הייתי? למה לא חיבקתי? למה לא הייתי סבלנית? ועוד הרבה "למה לא". יהיה מאוד קשה להסתכל ולהיזכר במה שכן... אבל ה"כן" הוא עצום.

אין מושלם!

אז בואו ואגלה לכם סוד: אין מושלם.

בכל בית תשמעו אמא נאנחת ואולי מרימה את הקול. בכל בית יושבת בערב אמא מותשת ועייפה שכנראה לא הספיקה לשחק כל כך עם ילדיה ובכל בית אולי לא הכל מסודר ומתוקתק.

וזה הכי בסדר שיש. זה רק אומר שמתנהל פה בית. לא מושלם אבל שמח.

חשוב להסתכל על הדברים בפרופורציות ולהבין שאלו הדברים שאני רוצה ושעושים לי טוב על הלב. אחרת היה משעמם או חלילה עצוב יותר. צמצום הפער הזה בין הרצוי לבין מה שקורה בפועל – יוביל לתסכול נמוך יותר ואולי אף ימתיק אותו מעט.

להיפרד מהחלום

ניתן להיפרד לשלום מכל מה שחלמנו ודמיינו על איך שההורות שלנו תיראה ולהתחיל לחיות במציאות.

את צריכה להפנים שמה שאת עושה עבור ילדייך הוא הכי טוב שאת יכולה לעשות במסגרת מציאות חייך. את האמא הכי טובה שילדייך יכלו לקבל ואם תשאלי אותם באמת – הם יגידו לך בביטחון מלא שהם בחיים לא היו מחליפים אותך. הכעס על עצמך – לא מקדם לשום מקום. הוא לא גורם לך ליצור איזשהו שינוי נכון? להיפך, הוא מתעצם, הביקורת והשיפוטיות כלפי עצמך מתעצמת ולאט לאט את מאבדת שליטה וזה יכולה להתבטא בצעקות על ילדייך, בבכי ועוד ואז שוב תרגישי חרטה ותשאלי למה לא? וזה כמו כדור שלג שלא נגמר. ייסורי מצפון שקשה מאוד להשתיק אותם. הם תמיד יהיו שם. כנראה לכל אורך חיינו.

לשחרר זו לא קלישאה

שחררי. זו לא קלישאה. אל תתני לכל האשמה וייסורי המצפון מקום. תבחרי אחרת.

אין מושלם וגם לא יהיה. תהיי שלמה עבור ילדייך. ילדים מחפשים בית רגוע והורים מאושרים, בטוחים בעצמם, שמעבירים מסרים ברורים ויוצרים עבורם קרקע יציבה ובטוחה בלי כעס עצמי, בלי למה לא אלא עם למה כן. זה שיעור עצום עבורם לקבלה עצמית, השלמה והכלה של עצמם והתמודדות עם קשיים בדרך. הדרך הנכונה היא לחבק את הקושי ולהתמודד איתו – זה מקדם וזה יוצר שינוי בניגוד לאשמה.

סמכי על עצמך!

סמכי על עצמך. את באמת עושה את הכי טוב שאת יכולה. את מיוחדת בדרכך. תני לעצמך רשות להיות את, כמו שאת, בלי אשמה. תגידי מה שאת חושבת, תעשי כמה ואיך שאת יכולה – זה לא מובן מאליו.

תרגישי שאת מספיק, מהכול. תפסיקי להאשים את עצמך, לרצות לשנות או לתקן אותך. שימי את הפוקוס על מה שכן הצלחת, על כמה טוב יש בך. כשאת בפוקוס על הטוב, הטוב הופך למצוין.

הרשי לעצמך לנוח

תני לעצמך את הרשות לנוח לפעמים, לנשום כמו שצריך. מותר לך להגיד לא או לא עכשיו. מבטיחה לך שלא יקרה שום דבר לאף אחד. ההיפך, הם יעריכו אותך יותר. הם יפרגנו לך. הם ישמחו עבורך. הם ישמחו יותר עבורם כי לך טוב.

מותר לך להיות את, כמו שאת את ואת אמא מדהימה עבור ילדייך.

התחילי בלתת לעצמך את הרשות לאהוב – ותתחילי בך.

על הכותבת:
עידית אלה ערגס
מאמנת להתפתחות וקידום אישי
https://mypage1.ravpage.co.il/IDIT