כמעט מדי יום אנחנו נחשפים למקרה בריונות או שיימינג בבי"ס כזה או אחר, וכואבים את הפגיעה שחשים הילדים המותקפים. אבל מה לגבי הילדים הפוגעים? מה מניע אותם לעשות זאת ואיך אפשר לטפל בתופעה?

בריונות – למה הם עושים את זה?!

סיפורי בריונות ושיימינג קשים, כמו מקרה התלמידות ששפכו חומר ניקוי על בת כיתתם רק בחודש האחרון, מתרחשים מדי יום ברחבי הארץ. לרוב העיסוק התקשורתי והציבורי הוא בצד של הילד שהותקף, אבל לא פחות חשוב לתת את הדעת לצד של התוקפים, להבין מה מניע אותם וכיצד אפשר למגר את התופעה הקשה.

 

רוב מקרי הבריונות בהם נתקלתי בעבודתי במהלך השנים מגיעים ממקום של חוסר אונים של הצד התוקף.

 

במקרים כאלה ניתן לראות ילדים ש"נגררו" לסיטואציה שלא בהכרח היו מובילים אותה, אבל מתוך הצורך שלהם בשייכות הם לוקחים חלק בצד התוקף ומוצאים את עצמם בקונפליקט פנימי בין שני ערכים שהם משמעותיים עבורם ושאת אחד מהם כנראה הם יצטרכו להפר- שייכות וכבוד. בשפה טיפולית זה נקרא מלכוד (Double Bind), קונפליקט היוצר מצב של הפסד. ההישרדות שלנו מותנית בקשר תלותי בקבוצה ובכדי להיות שייכים לקבוצה אנחנו צריכים להוכיח את עצמנו, מה שבהכרח יוביל לפגיעה- הפסד של הערכים שלנו.

 

בכל מערכת יחסים יש שני צדדים, צד אחד חזק וצד שני חלש יותר.

כולנו מונעים על פי מודל ההיקשרות הראשוני שלנו- יחסי הורה ילד ולרוב נעתיק את מודל זה למערכות יחסים אחרות שלנו. פעמים רבות ילד ירצה להפר את המודל ולשנות את הערכים שההורים הקנו לו. כאשר ילדים יוצאים מחוץ לגרעין המשפחתי שלהם, הם לוקחים מצד אחד את הערכים המוטמעים מהבית ומצד שני את הערכים שהם סופגים מבחוץ. וכשהם רוצים להרגיש שייכים לקבוצה ועל ידי כך לשרוד הם יכולים לוותר על הערכים שספגו בבית ולהגיע למצב שבו הם לוקחים חלק בבריונות, מתוך צורך הישרדותי.

החשיפה לרשתות החברתיות ולתכנים שנראים להם משעשעים וכאלה שצוברים מספר רב של צפיות יכולה גם היא לעורר בהם את הרצון לפעול בצורה דומה ובלי להבין לגרום לפגיעה עמוקה בילדים אחרים. לכן חשוב שאנחנו כהורים נדע מה הגורם המשפיע ונפעל בדרכים הנכונות:

 

א. עשר דקות של אין הורות: רובנו מתמקדים בלהיות הורים ומבלי לשים לב סוגרים את ילדינו בדעות שלנו, בהשקפות שלנו, בחרדות שלנו. לכן נקדיש לעצמנו עשר דקות ביום שבהן נציע לילדינו לדבר איתנו על הכול, רק שבזמן הזה אנחנו לא נתנהל כהורים אלא כחברים טובים, מה שאומר שאין לנו את האפשרות לבקר, לכעוס, להעניש על מה שהם יגידו.

 

ב. היכרות עם התכנים הוויראליים בניו-מדיה ושיח סביבם: במציאות שבה אנו כהורים עסוקים בשגרת היום-יום ואין לנו את הזמן להשגיח על כל פרט שילדנו צופים בו, חשוב שנהיה מודעים לתכנים השונים שמספקות הרשתות החברתיות. ננהל שיחה מקרבת עם ילדנו שבה נבקש מהם לשתף ממקום מסוקרן ולא מבקר מה התכנים שמעניינים אותם, כדי שנוכל להיכנס לעולמם הפנימי ומשם נדע איך לפעול. ברגע שנראה תכנים לא חינוכיים או פוגעניים שלדעתנו יוכלו להוביל לתופעות כמו בריונות ושיימינג – חשוב שנביע דעתנו בשיח מקרב ונעים ("אני מבין את ההומור אבל חשוב שתדע שזה משהו ששני הצדדים חייבים לבוא בו להסכמה כדי שהצד השני לא יפגע ואף יפגע בשיימינג ברשת").

 

ג. קונפליקט בין ערכים: לאחר שדיברנו עם ילדנו, הבנו את השפה שלהם, הרצונות שלהם ואיך מתנהלים חיי החברה שלהם, ננסה לפתור יחד איתם את הבעיה נקודתית. על מנת שזה יגיע ממקום אובייקטיבי, אסור לנו לתת את הדעה האישית שלנו, אלא להביא את הפתרון מהילד.

1) נבקש מילדנו לשאול מה הקונפליקט שלו, מה גרם לו להרגיש בלבול או אי נעימות.

2) באיזה טון הדברים נאמרו ואיך זה גרם לו להרגיש.

3) נציף את שני הערכים בדילמה שיש לילד שלנו ("שייכות" מול "כבוד").  

4) נשאל את הילד שלנו מה המלכוד שהוא נמצא בו? זאת אומרת איזו פעולה אם הוא יעשה או לא יעשה זה יהיה נורא עבורו? ("להיגרר ולהיות עם כולם" או לעמוד על שלי ולהיות לבד").

5) מכאן נבקש מילדנו לבצע פעולה אחרת שתסיח את דעתו, כלומר להתנתק לרגע כדי לתת לו את האפשרות לבדוק את הדברים בשנית.   

 

ד. יצירת אמרות אישיות ("מה אני מרגיש"): ניתן לילדנו תבנית פשוטה כאשר כל פעם שיש קונפליקט או סיטואציה בה אני מרגיש שמשהו לא נעים, אפעל לפי התבנית הבאה:  

משקף- "כשאני במצב כזה זה גורם לי להרגיש X" (או) "כשאתה אומר לי/ עושה X זה גורם לי להרגיש Y.

מקרב- "ואני אומר את זה כי...אתה חבר טוב/אני אוהב אותך/הקשר בינינו חשוב לי".

פתרון- "לכן שים לב לזה להבא (או) להבא בבקשה אל תדבר איתי ככה".

 

 

בהצלחה!

 

 

על הכותב:
רועי גור,
מאמן אישי לילדים ונוער

 


עוד באותו נושא

חרדה חברתית – זיהוי ותסמינים

חרדה חברתית – זיהוי ותסמינים

המתבגר שלך מסתגר בחדר? שלוש דרכים לזיהוי חרדה חברתית ולמה חשוב לתת מענה מהיר.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!