טטנוס - כל המידע על התסמינים ומניעת הדבקה

רובנו מכירים את החיסון הזה שנקרא "טטנוס" וברור לנו שאם נחתכנו מחפץ חלוד, דרכנו על מסמר או אפילו נשרטנו מאיזו גדר צריך לבדוק מתי עשינו טטנוס והאם אנחנו מחוסנים, אבל בואו נודה, שאין לנו מושג מה זה טטנוס. למה צריך חיסון לטטנוס? איך נדבקים בטטנוס? מה התסמינים של המחלה? כל כמה זמן צריך לחסן? ועוד.

אז מהי בכלל מחלת הטטנוס?

מחלת הטטנוס (או בשמה העברי: צפדת או פלצת) נגרמת על ידי חיידק שנקרא Clostridium tetani. למען הדיוק, המחלה נגרמת על ידי אחד הרעלנים של החיידק הזה, שנחשבים לאחד הרעלנים החזקים ביותר שידועים עד היום למדע.

ככל שהנדבק בטטנוס צעיר יותר כמות רעלן מזערית עלולה להיות קטלנית!

כשמדברים על אחד הרעלנים החזקים שיש, מדברים למעשה על כך שמספיק 2.5 ננוגרם (מיליארדית הגרם) של הרעלן לכל קילוגרם משקל האדם כדי להרוג אדם. אם מדובר בילד ששוקל 10 קילוגרם, מספיק 25 ננוגרם של הרעלן שיגרום לו חלילה למוות.

החיידק המכונה טטנוס קיים בכל העולם, אבל נפוץ בעיקר באזורים חמים ולחים. החיידק רגיש לחמצן ולחום, ויחד עם זאת, הוא מייצר נבגים שעמידים לתנאים קיצוניים ואפילו לחומרי חיטוי. הנבגים של הטטנוס מצויים בגללים של חיות שונות ובאדמה עצמה, במיוחד בכזו שזובלה בזבל שיוצר ממקורות החי.

איך ניתן להידבק בטטנוס?

בדרך כלל ההידבקות במחלה מתרחשת דרך חתכים ופצעים גדולים או קטנים ובכלל זה: שריטות, דלקות בחלל הפה ודלקות אוזניים, כוויות, נשיכות בעלי חיים ולעיתים אפילו בזמן ניתוחים.

כאשר בחתך שנוצר בגוף האדם מתקיימים תנאים שמאפשרים את נביטתם של הנבגים, מתרחשת למעשה ההדבקה. החיידקים מתחילים להתרבות ותוך כדי גם לייצר רעלנים. הרעלנים מתפשטים בגוף האדם בעזרת זרם הדם, ואז הם פוגעים בפעילותם של העצבים וזה גורם לעוויתות והתכווצויות שרירים.

תקופת הדגירה של הטטנוס נמשכת בין 3 ל-21 יום, וככל שהאזור הנגוע קרוב יותר אל מערכת העצבים המרכזית, תקופת הדגירה קצרה יותר וסכנת מוות מהמחלה גוברת.

מהם תסמיני מחלת הטטנוס?

תסמיני המחלה באים לביטוי באחת משלושת הדרכים הבאות, ששתיים מהן נדירות:

1. המחלה הנפוצה ביותר - מחלת טטנוס כללית: היא מתחילה בדרך כלל מנעילת הלסת, ממשיכה לנוקשות בצוואר, קשיי בליעה, נוקשות בשרירי הבטן, אשר מלווה גם בעליה של חום, הזעה, עלייה בלחץ הדם, קצב לב מואץ, ועוויתות תכופות. ההחלמה מהמחלה אורכת כמספר חודשים.

2. מחלת טטנוס מקומית נדירה: המצב הזה מתאפיין בהתכווצויות של השרירים באזור של הפצע. ההתכווצויות נמשכות שבועות רבים. אחוז אחד מכלל המקרים במחלה נדירה זו מסתיימים במוות.

3. מחלת טטנוס של המוח גם היא נדירה: מדובר בזיהומים באזור הראש (פצעים, דלקת אוזניים ודלקות נוספות באזור הראש). זיהומים אלו עלולים להוביל לזיהום של המוח.

סיבוכי המחלה והסכנה הגדולה לתינוקות

הסיבוכים הנפוצים של המחלה כוללים הפרעות נשימה שנובעות מעוויתות במיתרי הקול ושרירי הנשימה. כמו כן, יכולות להופיע גם התכווצויות שרירים ממושכות, אשר יכולות אף לגרום לסדקים בעצמות. שימוש מתמשך וארוך בתרופות שניתנות לצורך טיפול בעוויתות השרירים, עלול לגרום לנכות בלתי הפיכה.

תינוקות שנדבקים במחלת הטטנוס עלולים להגיע לנזק מוחי בדרגות חומרה שונות ועד שיתוק מוחין.

שיטות למניעת הטטנוס

קיימות שתי שיטות למניעת המחלה: 1. קבלת חיסון 2. קבלת זריקה לאחר פציעה שעלולה לגרום לטטנוס.

החיסון שפותח בתחילת המאה הקודמת, מאפשר להקטין את הכמות של הרעלן שנקשרת לקולטנים בקצות העצבים ואף למנוע לגמרי את התפתחותה של המחלה, שהסיכון למות ממנה למי שלא חוסן הוא מהגבוהים שיש.

החיסונים עד גיל 18 ולאחריו

החיסון ניתן לראשונה בטיפת חלב לתינוקות בני חודשיים, והוא חלק מהחיסון המחומש, אחר כך ניתנות 3 מנות נוספת בגילאי 4 חודשים, 6 חודשים ו- 12 חודשים. בהמשך מקבלים מנות דחף נוספות בכיתה ב‘ ושוב בכיתה ח‘.

אחרי גיל 18 מומלץ לקבל את החיסון לעשר שנים זריקת דחף נגד טטנוס עם מנה מוקטנת של חיסון נגד דיפתריה.

יש לציין כי לנשים בהריון מומלץ לוודא שהן מחוסנות ואם לא אז להתחסן. אם הריונית לא מחוסנת, עלול היילוד לחלות בטטנוס מזיהום בעקבות חיתוך של חבל הטבור.

מהן תופעות הלוואי שיכולות להיות לחיסון?

לרוב, אם תהיינה תופעות לוואי לאחר החיסון, הן תהיינה מקומיות וקלות.

עליית חום, כאבי פרקים, כאב ראש וסחרחורת, בחילות והקאות, תחושת תשישות או חולשה שיהיו לעיתים פתאומיים וחמורים.

בכל הופעה של אחת התופעות או כל תופעה אחרת שלא רשומה פה, חשוב לפנות לרופא המטפל ולהתייעץ.

הכתבה באדיבות אתר חיסון וידע
מידע נוסף בקשר לחיסונים תוכלו למצוא באתר חיסון וידע – שם ניתן לקבל מידע מהימן ואיכותי על סוגי החיסונים השונים.