יש החולמים על הרבה ילדים, בית מלא ברעש ושמחה, יש שמסתפקים בשני ילדים ויש שאפילו בילד יחיד. העניין הוא, שלא תמיד אפשר לתכנן. כלומר, אפשר לתכנן, אבל זה לא תמיד מה שיוצא...
לא נוכל לדעת מראש או לחזות אם יהיה קשה או קל להיקלט להריון. אם ההריונות והלידות יהיו תקינים. אם בכלל נוכל להיכנס להריון ולהביא יותר מילד אחד. אפשר לחלום כמובן, אבל תמיד צריך לזכור שהחיים יכולים להתנהל אחרת.
לילדים יחידים נוצרה תדמית של מפונקים, מופנמים, אנוכיים, תלותיים ובאופן כללי יש נטייה לרחם עליהם ולחשוב שהם מסכנים בבדידותם, כי אין להם עם מי לדבר או לשחק פרט להוריהם.
אבל האם חשבתם פעם על כך שהם גם עצמאיים יותר ומאושרים?
לעיתים ילד יחיד במשפחה נובע מבחירה של ההורים ולעיתים נוצר מצב מאולץ מכל מיני סיבות: הן יכולות להיות סיבות כלכליות, הן יכולות להיות סיבות רגשיות והן גם יכולות להיות סיבות רפואיות שלא מאפשרות להמשיך ללדת. כך או כך- יש ילד ועליו צריך להודות. נכון, הוא לא ממלא את מקומם של ילדים אחרים אבל הוא בהחלט עולם ומלואו.
הסביבה נוטה להסתכל על ההורים לילדים יחידים ועל הילדים עצמם במבט של חמלה או לחילופין במבט של: "בטח קל לך יותר.. יש לך רק ילד/ה אחד/ת..." אז לא. לא קל יותר, בהחלט מאתגר אך יחד עם זאת מאפשר גם לתת לילד את המיטב הן מבחינה פיזית והן מבחינת התשומת לב ללא חלוקה כלשהי. מטבע הדברים, הפוקוס הינו על הילד היחיד שלנו ההופך למרכז חיינו והעיסוק בו הינו טוטאלי. וכמו שכבר צוין, לא תמיד ידועה הסיבה למה יש רק ילד אחד ולכן הערות כאלה, גם אם הן נאמרות ממקום תמים ובלי כוונה לפגוע- יכולות לפגוע בדיוק בבטן הרכה של האמא, ובכללי עדיף להימנע מהן.
לכל צורת משפחה יש את היתרונות והחסרונות שלה.
תפקידנו כהורים וכסביבה להעצים את היתרונות ולצמצם את החסרונות. כשאומרים שיותר קל לי כאמא לילד אחד, צריך להבין שקל זה דבר יחסי. יש שיהיה להן קל להיות אימהות לארבעה ילדים ויש שאפילו ילד אחד יהיה להן קשה לגדל- כל אחת היא אחרת בהורות שלה ובאימהות שלה.
בסופו של דבר הכל תלוי בנו ההורים. מה שנכון לגבי ילד יחיד הינו נכון גם כלפי אח או אחות במשפחה מרובת ילדים. ילד יכול לחוש בודד או לא אהוב מספיק גם במשפחה בה יש לו אחים, הורים יכולים לפנק באופן מוגזם ילד אחד מתוך כמה אחים או להשכיל ולחלק את תשומת הלב ככל הניתן בין כולם. מנגד, הורים יכולים לתת לילד תחושת ביטחון והנאה גם אחד על אחד ובכך לגרום לילד תחושת שייכות ולא בדידות.
אם אתם הורים לילדים יחידים הראו להם את הטוב שבדבר.
העצימו את בגרותם ועצמאותם, העצימו אצלם את תחושת השייכות ונחיצותם במשפחה והתייחסו אליהם רגיל לכל דבר – הם ממש לא מסכנים. תווכו זאת לסביבתכם. אם אתם נתקלים באמרות כמו: "זה ברור שלא ידע לחלוק, הוא ילד יחיד...", "מסכן, הוא רק איתך כל היום..." – חייכו והסבירו שמסכן הוא בטוח לא. אמרו בביטחון כי ילדכם הינו יחיד אך מיוחד.
חשוב מאוד להפנים, ילד יחיד אינו חש בדידות וזה לא באמת מפריע להם כי הם אינם מכירים מציאות אחרת. אם ההורים חושפים אותם באופן קבוע לילדים בני גילם ונותנים להם את המקום ותשומת לב בבית – זה כמעט ולא יפריע להם כלל. ההפך, רבים יספרו שהם מאושרים ושמחים להיות מרכז הבית. להיות לבד זה לא נעים – הפכו את לנעים.. יחד איתם. הם הרי לא באמת לבד.
על הכותבת:
עידית אלה ערגס
מאמנת אישית ואמא לתהל בת השמונה ואליאור ז"ל
כתבה את הכתבה על ילד יחיד לפני שנולדה בתה שקד-הודיה, היום בת שנה
ונמצאת במסע להגדיל את המשפחה:
https://giveback.co.il/project/61807?lang=he
עוד באותו נושא
כבר תקופה שאתם מרגישים שהתקשורת עם הילדים היא בעיקר במריבות והטונים לא נעימים. האוזניים שלכם...
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...