לגדל ילד עצמאי - משימה הורית מאתגרת

כהורים, אנו עסוקים לא מעט בשאלת העצמאות של ילדינו, באופנים שונים, רגשית, מחשבתית וכמובן כפועל יוצא, התנהגותית. לא מעט מהתנהלות היומיומית של הורים רבים מהולה בחינוך לעצמאות, או כך לפחות מתארים זאת הורים כאשר נשאלים מה עומד בבסיס הדרך החינוכית שבחרו ללכת על פיה עם ילדיהם.

כאמור, נשמע מאד פשוט, אך הלכה למעשה למרות שהורים נותנים משמעות לעצמאות שאמורים לפתח ילדיהם, הפעולות שלהם ביום יום לא ממש מאפשרות זאת, וכמובן שאין ההורים מודעים לכך שפועלים בניגוד למטרה שלהם עצמם.

האתגר הינו אתגר טבעי, וכמעט כל הורה מצא את עצמו בדיעבד מבין שהפעולות נוגדות את המטרה מאחר וכשאנו פועלים אנו לא כל הזמן זוכרים או חושבים את המטרה, אלא מונעים ממסיחים אחרים של חיינו, כמו לחצים, חרדות, רצון לזרז עניינים ולתקתק את היום, רגשות הוריים שסותרים לעיתים את הפעולות הנדרשות לצורך המטרה ועוד. 

אנו רוצים שהילד יהיה עצמאי יותר, אבל אנו חוששים מזה לא פחות בו זמנית.

כך שהמצב הינו טבעי וכלל אנושי. אך אם נרצה לעצור לרגע ולראות כיצד אנו יכולים לעודד עצמאות, ונבדוק אילו מההתנהגויות שלנו סותרות עידוד זה, נוכל לשנות את הפעולות ולהנות מהישג של מטרה שרצינו וילדנו יהנה מתחושת מסוגלות העצמאות נותנת.

כאשר רוצים לעודד את הילד לעצמאות, יש לאפשר לו לעשות דברים באופן עצמאי ולשאת בתוצאות בהתאמה.

אבל, פעמים רבות מתקשים הורים לאפשר לילד לשאת באחריות על מעשיו העצמאיים ולכן לא יוכל ללמוד את המשמעות הזו.

לדוגמא: אנו מאפשרים לו לעשות משימה שמבקש לעשותה לבד, אך אם ביצע אותה באופן כזה שהתוצאה מבאסת אותו אנו פעמים רבות נשנה משהו ונתערב כך שלא יתבאס. כי קשה לנו לראות את הילד מתוסכל, אך ללא החוויה הישירה, הילד לא ילמד כיצד לעשות אחרת וכמובן שלא את משמעות האחריות שעצמאות נושאת בתוכה כפועל יוצא. אנו כמלווים של תהליך רכישת העצמאות של הילד יכולים להיות שם כשהוא מתוסכל ולעודד אותו על החלקים שכן צלח ולתת לו את התחושה שגם התסכול הוא לגיטימי וזמני, אין זה חייב להיות מצב שבו אנחנו פועלים בדפוס של "הכל או כלום".

נוכל להביע הערכה וחיזוק על האומץ והיוזמה להתנסות, ושהדרך היא משהו מתפתח ותוצאה כי זמנית ומשתנה ככל שאנו לומדים מהתהליך. הבעת הערכה מסוג זה תגרום לילד להתייאש פחות ולנסות להיות עצמאי שוב ושוב.

עלינו לזכור בהתנהלות שלנו כהורים, שהילד לומד על עצמו, על יכולותיו ועל הדברים שהוא מסוגל לבצע מהאופן שבו אנו הוריו, נתייחס אליו ואל מה שעושה, ואיך שמבצע. חשוב לשדר לילד שאנו מאמינים ביכולותיו, הלכה למעשה, על ידי כך שנאפשר לו לעשות דברים לבד, כדי שהוא גם כן יאמין בהן.

אם אנו נדבר איתו על כך שאנו מאמינים בו, אך בפועל, נעשה דברים עבורו, או במקומו בשביל "להקל" עליו, הוא לא יוכל ללמוד על הכוחות והיכולות שלו ואנו כהורים נאבד סמכות, מאחר ויהיה פער בין הדברים הנאמרים וההתנהגות שלנו הלכה למעשה.

הילד תמיד יחווה את החוויה הממשית והיא זו שתהיה המכריעה ולא המילים שנאמרו לצד החוויה, זאת כאשר יש סתירה בין השניים.

חשוב לזכור שכל ילד רוצה להתנסות כל הזמן בדברים ולהרגיש שהוא "יכול לבד", אנו ההורים יכולים לאפשר זאת בהתאם כמובן לשלב ההתפתחותי שנמצא הילד, ולהיות שם כמלווים, כדי לעודד על הצלחות ולהביא אמפתיה במצבי כשלון ותסכול.

במצבי הצלחה חשוב לחזק את הדימוי העצמי של הילד, להסב את תשומת לבו לפעולות שעזרו בדרך להצלחה, כדי שידע את הקשר בין המעשה לתוצאה ויוכל ליישם בעתיד.

משובים ספציפיים מראים לילד את היכולות הקיימות בו שכרגע השתמש בהם ולא בהכרח ידע לשים לב כיצד.

מאידך, במצבי תסכול וכשלון, חשוב להתייחס לרגשות של הילד, לתת להם שם שיתאים לו בחווייתו באותו רגע, ולהכיר במצב שבו נמצא ברגע נתון, תוך כדי תזכורת לחלק מהתהליך שהסתכם בכישלון היו כן מוצלחים ושיש יכולות שהיו בולטות בדרך גם כאשר הסתיימה בתוצאה מתסכלת. כך יוכל הילד לראות חוויה שלמה ולא רק חלקית שמבוססת רגש באותו הרגע.

אפשר גם לתת דוגמאות ממצבי תסכול וכשלון שחווינו אנחנו, הוריו. זאת כדי לנרמל את המצב למקרה אנושי קיים, ולהעביר את המסר שכשלונות הם חלק בלתי נפרד מהחיים וניתן ללמוד מהם כדי להצליח בעתיד.

שיהיה יום עצמאות משמעותי לכולנו!

על הכותבת:
ענת בן סלמון,
פסיכותרפיסטית מומחית,
מדריכת הורים בכירה,
מנהלת מכללת רותם,
יו"ר האגודה הישראלית להדרכת הורים
anatbensalmon@gmail.com