מה כל כך מפחיד בלהיות בבית עם הילדים?

ההנחיות החדשות של משרד החינוך בהתאם למגפת הקורונה השאירו אלפי תלמידים בבית למשך כחודש ואף יותר. מיד הרשת התמלאה בבדיחות של הורים מיואשים ובפוסטים מפוחדים של אימהות שכולם חוששים מאותו הדבר- להיות עם הילדים בבית לתקופה כזו ארוכה.

הגדילו לעשות אלה שכתבו שהתרופה לקורונה תימצא תוך פחות משבוע על ידי האימהות.

נכון, הרוב זה בצחוק, בדיוק כמו הבדיחות שרצות ברשת בכל חופש גדול, אבל בכל צחוק יש קצת אמת. ויש גם את אלה שלא רואים במצב משהו מצחיק ובאמת ובתמים לא יודעים מה יעשו כל כך הרבה זמן עם הילדים שלהם בבית.

וזה הזמן לשאול: מה באמת מפחיד את ההורים בלהיות כל כך הרבה זמן לבד בבית עם הילדים?

אם נחשוב על זה רגע, ואפילו יותר מרגע- הרי אלו הילדים שלנו לא? משוש חיינו, האור בעינינו, אלה שעשינו באהבה, גידלנו ועודנו מגדלים באהבה וניתן עבורם הכל. אז למה להיות איתם תקופה כה ארוכה בבית מפחידה ומלחיצה אותנו כל כך?

יש לכך כמה סיבות:

1. התרגלנו אחרת! רוב ההורים היום עובדים לא מעט שעות כך שהילדים נמצאים במסגרות רוב שעות היום, בגן ובבית הספר ולאחר מכן בצהרון או עם הסבר והסבתא. כשההורים חוזרים הביתה הם ממשיכים לעבוד מהבית או עייפים ורוצים זמן לנוח וכך יוצא שבסופו של יום ההורים נמצאים עם הילדים שלהם נטו 3-4 שעות ביום. זה לא מספיק לכל הדעות אבל זה כבר חלק מהשגרה. מלבד שישי שבת וחופשים בהם יש פעילויות ואורחים- לרוב ההורים לא נמצאים זמן כה רב עם הילדים שלהם ופתאום הם צריכים להיות איתם 24/7. אין ספק שזה קצת מלחיץ.

2) הילדים שלנו הם המראה שלנו. זה לא שבאמת אין לנו מה לעשות איתם או שאנחנו לא יכולים להתמודד איתם פשוט לנו, דגש על לנו אין סבלנות. אנחנו לא באמת רואים את עצמנו יושבים שעות ומציירים, בונים, משחקים או קוראים שוב את אותו הספר. להם זה לא מפריע- להם זה לא קשה- הבעיה היא איתנו. הם לא מאבדים את הסבלנות שלהם כמו שאנחנו מאבדים את שלנו ולכן הפחד הגדול הוא שאנחנו נצטרך להעסיק את עצמינו- לא אותם.

3) אין לנו סבלנות. בהמשך לסיבה הקודמת- מעטים ההורים שבאמת יכולים לעזוב את העיסוקים שלהם, ואת מה שהם רוצים לעשות ולהתרכז רק בילדים. אבל זה המקום להזכיר שדבר גורר דבר וכשתרצו שהילדים יתייחסו אליכם בהמשך הם לא בטוח ירצו. אז תזכרו מאיפה זה התחיל... נכון, זה לא קל ואתם לא אנשי חינוך שזה מה שהם עושים מבחירה כל יום יום אחרי יום- אבל אתם כן ההורים שלהם וזה חשוב יותר מכל אנשי החינוך ביחד.

אז מה עושים?

בדיוק כפי שהלו"ז חשוב להם, הוא חשוב גם לכם.

אם תבנו מערכת של מה עושים ומתי, כמה זמן יש למשחק וכמה לעבודה, מי משחק עם מי ובמה- יהיה לא רק להם יותר קל אלא גם לכם. אם תדעו שבמשך שעתיים אתם בונים בלגו ואחר כך הם מציירים לבד- תוכלו לשים את הנייד והמחשב בצד לשעתיים ולבנות איתם בלגו. מה גם שככל שתשתפו פעולה ותהנו כך הזמן יעבור יותר מהר ופתאום תגלו שאתם כבר שלוש שעות משחקים ביחד.

כמובן שיש להציב גבולות בעיקר כי לא מדובר בחופשה וההורים שבבית עדיין צריכים לעבוד אבל גם הגבולות זה התפקיד שלכם- לדעת מתי כן ומתי לא וכמה זמן כל דבר.

ככל שאתם תהיו יותר סבלניים, מבינים, אחראים ומבינים- ככה תוכלו להעביר את זה גם להם, זכרו שאתם הדוגמא האישית!

על הכותבת:
דורית חרמון
הנחיית צוותי חינוך והורים
https://www.facebook.com/groups/1490449927778990/