ילדים, ביכורים וויתורים

החקלאים בתקופת המקרא היו מטפחים את גידוליהם במהלך השנה כולה, חורשים את השדות, זורעים, משקים ואוהבים, ולאחר כל התקופה הזאת את התבואה הראשונית היה עליהם להעניק לאחרים.

מה זה מלמד אותנו?

דחיית סיפוקים, ויתור, ענווה וכבוד.

כל אלה נשמעים כמו ערכים שהיינו רוצים להעניק לילדינו? בהחלט!

איך נעשה זאת נכון? ואני אתייחס לנושא דחיית הסיפוקים והויתור.

דחיית סיפוקים: בדור הדיגיטלי של היום, כשהכל מגיע כאן ועכשיו, קשה לנו לחכות. בתור למכולת, על הכביש, למחשב שיתחיל לזוז או שמישהו שיקרא כבר את הווטסאפ ששלחנו לו. אין פלא שגם הילדים גדלים לאווירה כזו של עכשיו ומיד. הבעיה היא, שלא תמיד אפשר הכל עכשיו ומיד. וכשזה לא קורה, הילדים חווים תסכול נוראי שמתנגש להם בפרצוף פעם אחר פעם.

דוגמא: אני רוצה את המשחק שהילד השני משחק בו עכשיו ואני ממש לא יכול לחכות עד שהוא יסיים אז אני חוטף לו מיד מהיד. עוד דוגמא: חוסר סבלנות לתהליכי למידה, חזרה ושינון למבחנים, וקיימות עוד ועוד דוגמאות לכך שאנחנו נדרשים לדחיית סיפוקים וסבלנות וכשאין לנו את זה אנחנו סובלים.

לכן אני מציעה כן להגביל, לתת לילד לחכות ולשבח אותו על זה שחיכה גם אם הוא בכה. זה לא משנה. העיקר שהצליח לחכות.

תרשו לעצמכם ולילד לשהות רגע עם רגש קשה. לדוגמא חבר היה צריך להגיע אלינו הביתה לאחד הילדים וברגע האחרון ביטל. מה אנחנו עושים כדי להרגיע את הילד? מזמינים חבר אחר.

רגע.

חכו שנייה, תנו שם לרגש, אפשרו לעצמכם להיות כתף רכה לבכות עליה 2 דקות בלי שתגידו כלום.

ויתור: כיצד נלמד את ילדינו לוותר אחד לשני?

ראשית, באמצעות מתן דוגמא אישית. בין ההורים, בתור לסופר לדואר וכדומה.

אנחנו רגילים להעיר רק כשהם לא מוותרים וצריכים עזרה בפתרון בעיות על רכוש בבית. בואו נאיר להם כמה הם מסתדרים יפה ביחד, נחמיא על ויתורים קטנים ונתייחס אליהם כאל צוות.

תחרות בין האחים? לא כאן בבקשה. זה רק מעצים את הרכושנות ופחות עושה חשק לוותר ולהתחלק.

בהצלחה וחג שמח!

על הכותבת:
רעות פרץ,
הנחיית הורים אישית וקבוצתית
הצטרפו אלי בפייסבוק: רעות פרץ - הנחית הורים אישית וקבוצתית