הילד שלי לימד אותי המון דברים. הוא מורה לחיים ולפעמים נדמה לי שהוא מלמד אותי יותר ממה שאני מלמדת אותו. והכי הכי חשוב - הוא לימד אותי לשחרר.
כאמא, קשה לי לשחרר את הילדים שלי. ולא בגלל שאני לא סומכת עליהם אלא בגלל שאני לא סומכת על כל שאר העולם. יצרתי שני יצורים מושלמים, אהבות חיי, חלקים מהגוף שלי ממש, ואני לא מסוגלת לחשוב שמשהו יקרה להם. אבל ילדים הם ילדים, והם גדלים ומתפתחים ודורשים עצמאות וצריך לשחרר אותם, לתת להם להתנסות, לתת להם ליפול ולטעות לנסות ולהצליח. להיות עצמאיים.
ובעוד עם ביתי זה פשוט יותר, עם הבן זה הרבה הרבה יותר קשה- בעיקר לי.
אני יודעת שהוא יכול, אבל רוצה להקל עליו.
אני יודעת שהוא יצליח- אבל רוצה לוודא את זה.
אני לא מסוגלת לחשוב על כאב הלב אם ייכשל, אם ייעלב, אם ייפגע... אם לא אצליח להסביר לו את ההרגשה הזו שכולם מרגישים כמשהו לא מצליח- אבל כולם מתגברים עליה ואצלו זה עלול להיות הרסני.
בכל פעם מחדש אני מזכירה לעצמי לשחרר! לתת לו. אם אני מגדלת אותו כמו כולם אז הוא כמו כולם. כן, הוא הרבה יותר רגיש והרבה יותר תלוי בי אבל איפה שהוא מראה את הנכונות להיות עצמאי ולנסות לבד- אני צריכה, חייבת לאפשר את זה.
יום העצמאות הוא תזכורת נהדרת לזה. שנים שדאגתי לעטוף אותו מכל פגע- הרחק מהמון האנשים, מרעש הזיקוקים, מהבנות הרועשות והבלגן ברחובות. שנים לא אפשרתי לו להתקרב ושמרתי עליו מכל משמר. שלא ילחץ, שלא יהיה לו רועש מדי, שלא יפחד. השנה הבנתי שאני צריכה לשחרר. לתת לו לבחור.
חגיגות יום העצמאות הן לא חגיגות קלות לילדים. יש המון רעש ובלגן, המון אנשים בעיקר לא מוכרים, דחיפות וצפיפות. על זה תוסיפו מוזיקה בקולי קולות, ילדים עם ספריי קצף וספריי חוטים, רמקולים שצורחים והמון אורות מסביב. גם ילד "נורמטיבי" יכול להילחץ בקלות לבכות, להיצמד להורה ולרצות הביתה.
אבל לה אני מאפשרת. היא הולכת לבמות עם חברות ועם אבא שלה ויודעת מה נעים לה ומה לא ומה הגבולות שלה. והוא? הוא עוד לא יודע את הגבולות שלו, איפה העצמאות שלו מתחילה ואיפה היא נגמרת- אבל הוא לומד.
אז במקום להחליט עבורו הפעם החלטתי, כאמור, לשחרר ולאפשר לו להיות עצמאי- לבחור מה הוא רוצה ולזרום ביחד איתו.
1. הסברתי לו על ערב יום העצמאות, מי מופיע בבמות מתי זה מתחיל ומתי זה נגמר.
2. הלכנו לראות איפה הבמות תהיינה ממוקמות, מאיפה תהיה הכניסה והיציאה ואיפה יהיה סגור בגדר.
3. עברנו על לוח הזמנים של ערב יום העצמאות- מתי מתחיל הטקס בטלוויזיה, מתי אפשר ללכת לבמות. נתתי לו את כל האפשרויות- ללכת איתי ועם אבא שלו, לבד עם אבא שלו, לבד עם חברים, או להישאר בבית איתי לצפות בטקס ולראות את הזיקוקים מהמרפסת.
אני לא בטוחה מה הוא יחליט אבל אני יודעת שאאפשר לו. גם אם זה יהיה לי קשה לשחרר- זו העצמאות שלו. להיות כמו בני גילו עם בני גילו. מה שלי חשוב זה א. לאפשר ב. לתמוך בהחלטה שלו ולא לשכנע אותו על משהו אחר.
במקום להתרגש לקראת ערב יום העצמאות כמו כשהייתי ילדה אני חרדה כבר שנים לקראת הערב הזה אבל השנה אני הולכת ליהנות, או לפחות לנסות...
על הכותבת:
חן קרופניק,
אמא מיוחדת
https://www.facebook.com/chenikrupnikpr
עוד באותו נושא
אני יגל, ויש לי הפרעת קשב וריכוז. כשאני צריך להתרכז בלימודים אני לוקח ריטלין, אבל קורה לפעמים שאני שוכח, ואז יש סכנה שאאבד חברים
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...