"ילד טוב ירושלים" הוא ילד שתמיד יאמר "כן" לאמא או אבא, לעולם לא יתווכח, תמיד יסכים לכל דבר. כיף גדול לגדל ילד כזה. אבל האם בטווח הארוך כדאי לילד לגדול כילד מרצה ובהמשך – מבוגר מרצה?
כל אדם נולד עם גרגירים של רצון. הגרגירים האלה בלב שלנו קופצים כשאנחנו רוצים משהו, ממש עם הלידה.
ההורה הוא הסמכות החיצונית לילד, שמרסנת את הדחפים, הוא מגביל אותו ואת רצונותיו, גורם לו להתאפק, להתחשב בזולת ולדחות סיפוקים. בהמשך, הילד גדל ובגיל ההתבגרות הוא בודק את הגבולות שהצבנו לו ומציב לעצמו גבולות חדשים וערכים משלו.
מה ההבדל בין ילד מחונך לילד מרצה?
כאשר ההגבלות נעשים תוך כדי שילוב של צרכי הילד מול צרכי אחרים יש לנו ילד מחונך, עם גבולות. ילד ששומע "לא" או "לא כרגע" - מרגיש תסכול, אך אם ההורה מגיב בצורה אמפטית כפי שכתבתי כאן מספר פעמים כיצד עושים זאת אזי הדבר יתקבל על לב הילד. ילד שמצד אחד יודע להביע את עצמו אך מצד שני גם יודע לקבל לא.
כשילד שומע יותר מדי את המילה "לא" בבית או תופס את המקום של הילד הטוב בבית - אנחנו מקבלים ילד מרצה. ילד נח מאוד לגידול אך עם הזמן הגרגירים של הרצון כבר פחות קופצים אצלו ולאט לאט הם כבים. הילד לא יודע מה הוא רוצה.
מה הוא רוצה לאכול ללבוש ובהמשך מה הוא רוצה ללמוד ועם מי להתחתן.
חשוב מאוד לאפשר לילדים האלו לצאת ממצב של ריצוי תמידי. כיצד?
אפשרו גם לענות לכם לא. יש הבדל בין דרישה לבין בקשה. אם אתם דורשים משהו על הילד לבצע, אך השאירו מקום גם לשאלה פתוחה, וכן לאפשרות לשמוע לא. להדגיש את זה שזה בסדר גם לענות לא, או לא כרגע.
אפשרו לילד להחליט ולבחור וגם לשאת בתוצאות הבחירה שלו. תנו לילד להרגיש שזה בסדר גם לטעות, להביע דעה שונה משלכם ועל ידי כך לצאת מהתווית המגבילה הזו של הילד הטוב.
על הכותבת:
רעות פרץ,
הנחיית הורים אישית וקבוצתית
הצטרפו אלי בפייסבוק: רעות פרץ - הנחית הורים אישית וקבוצתית
עוד באותו נושא
האם מחמאות תמיד משמחות את הילדים? מתי כן ומתי לא כדאי להחמיא ואיך עושים את זה נכון? כמה דברים על ילדים ומחמאות
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...