המשפט "לחשוב מחוץ לקופסא" הוא בין המשפטים הכי שחוקים בעולם בכלל ובעולם העסקים בפרט. כוונתו היא לחשיבה באופן יצירתי, בחופשיות, לדרך הטובה ביותר למציאת פתרון.
מדובר בסוג של חשיבה. כי בעידן של אלגוריתמים חזקים יותר ויותר, רשתות עצביות ומחשבים שמקבלים החלטות בחיינו (פנה ימינה, פנה שמאלה אמר הוויז), ללא יכולת לחשב ואני מדגיש המחשבים מחשבים ולא חושבים לעת עתה, חשיבה זה סוג הדברים שמכונות לא יכולות לעשות טוב יותר מבני האדם.
עד לפני כמה עשרות שנים, הילדים שלכם היו יכולים, תיאורטית, לעבוד באותו מקום עבודה שבו עבדתם בעצמכם. היום, הסיכוי שמקום העבודה שלכם יהיה קיים כשהילדים יגדלו הוא אפסי. האדם המודרני לא רק מחליף את מקום עבודתו כמה פעמים בחייו, הוא מחליף אפילו את המקצוע שלו. השינויים סביבנו הם כה מהירים, עד שהגדרת התפקיד שלנו עשויה להשתנות כמה וכמה פעמים במהלך הקריירה. ולכן המערכת שלא השתנתה כבר מעל 300 שנה איננה מכשירה/מכינה באמת את הדור הבא לעתיד של שינוים והתפקיד הזה נמצא אצלנו ההורים.
אם נשאיר את המערכת כאחראית על עתיד ילדנו בצורה הזאת יכול להיות שהם לא יהיו מוכנים.
למה הדבר דומה?
הילדים מתפתחים הכי טוב דרך הקשיים הכי גדולים בצורה טבעית בשלבים הראשונים של החיים למשל הם לומדים ללכת שזהו תהליך ארוך וקשה משלב הרמת הראש דרך חיזוק חגורת הכתפים ואז לימין ושמאל של הזחילה הראשונה ועד לעמידה ונפילה ושוב עמידה כי הצלחתי לעמוד קודם אז החוויה הייתה טובה אני אנסה שוב ואז הנה התינוק הולך אם היינו משאירים את הלימוד הזה למערכת החינוך של היום כנראה שרק 40 אחוז היו מגיעים לתוצאה...
אתם מבינים מה זה אומר? 60 אחוז היו "נכים" כי הם לא קיבלו את היחס או הכלים הנכונים לעתיד של פשוט ללכת.
על הכותב:
איציק גרגיר,
נשוי לליטל ואב לאופיר ואלה,
יזם חינוכי בעל תואר ראשון בחינוך ודיסלקציה
אוהב את החיים ספונטני ורגיש
עוד באותו נושא
גישת ההתנגדות הלא-אלימה או הסמכות החדשה זכתה לתהודה חיובית בעולם כולו. הסיבה נעוצה אולי בכך שהגישה מצליחה לענות על האתגר העיקרי להורים בימינו.
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...