לארח את החברים של הילדים ולהישאר בחיים

כשהיינו ילדים והיינו רוצים לפגוש חברים אחרי הגן, היינו מטיילים בשכונה, משחקים מחבואים בשדות וסופרים לכמה עננים יש צורה של כבשה. אבל העולם נראה אחרת לגמרי עבור מי שנולדו בשנים האחרונות. הפליידייטס של היום הם לא הפליידייטס של פעם...

אנחנו מתאמים את הפגישות ומוצאים את עצמנו מארחים, מטפלים ומשעשעים ילדים – וגם את הוריהם.

אז מה עושים כשהילד מגיע הביתה ומבקש להביא חבר מהגן? והאם מדובר בכרוניקה ידועה מראש של בית שהופך לזירת קרבות קטנה? לא ולא. ריכזנו עבורכם טיפים נהדרים שיכולים למנוע את הבלאגן ולהפוך את האירוח להרבה יותר פשוט – ואפילו מהנה.

1. דברו עם הילד: לפני שהחבר או החברה מגיעים, שבו עם הילד ותסבירו לו איך גורמים לאורחים להרגיש בבית. בנוסף, שאלו אותו מראש אם יש צעצוע או בובה שהוא לא רוצה לחלוק עם החבר. ובאופן כללי, נסו להקדים תרופה למכה: אם יש צעצוע, בובה, דובי או טאבלט שהוא אוהב במיוחד ולא מוכן לחלוק – סלקו אותו כדי למנוע עימותים מיותרים.

2. לפני שהאורחים מגיעים, מומלץ מאוד להוציא מהישג היד של הקטנים כל חפץ שביר, חד או קטן במיוחד מהסביבה. הילד הפרטי שלכם כנראה כבר מכיר את נקודות התורפה בבית אבל החבר לא, ואם הוא גם ילד סקרן במיוחד – דווקא אלה החפצים שהוא ישמח להכיר מקרוב. כדאי גם להתחמש בביטוח צד ג‘ לדירה, על כל צרה שלא תבוא.

3. כשהילדים-אורחים מגיעים, שתפו אותם בחוקי הבית. חשוב להיות מאוד ברורים: אמירה בסגנון "שחקו בחדר המשחקים ואם אתם רוצים לשתות או לאכול – תקראו לי" היא אמירה מקובלת ואף רצויה. רק אל תהיו דידקטיים מדיי, הם בכל זאת באו ליהנות.

4. זו דילמה שכולנו מתמודדים איתה – ההורים, הולכים או נשארים? עד גיל 3, ההורים נשארים. ככל שהגילאים עולים, ההורים יכולים ללכת לעיסוקיהם, אבל כדאי לקבוע מראש שההורה מגיע לאסוף את העולל אחרי שעתיים. כדאי גם שהשעתיים האלו לא יפריעו לזמני הארוחות והשינה של כל הבית, בטח אם מסתובבים בו עוד ילדים צעירים.

5. לכו על מספרים נמוכים: ככל שיהיו יותר ילדים כך הבלאגן והרעש יגדלו (וגם כאב הראש שלכם). תמיד תעדיפו שיגיעו אליכם אחד עד שני זאטוטים, בנוסף לאלו שלכם. ככל שגיל הילדים עולה (מעל 4 או 5) כך אפשר להביא מעט יותר ילדים אבל זה בא עם מחיר: ככל שמספר הילדים עולה, כך גם רמת המעורבות שלכם. וככל שמספר הילדים יהיה מצומצם – כך הסיכוי למשחק עצמאי יגדל.

6. לילד יש חדר משחקים? ארגנו אותו במיוחד למפגש. וככל שתתכוננו לפני, כך תוכלו להימנע מהתמודדות עם ילדים משועממים אחרי. תוכלו ליצור תחנות משחק: חיות החווה יהיו מרוכזות בצד אחד של החדר, כלי הבנייה בפינה, בובות הברבי בפינה אחרת ואת כלי המטבח צמוד לאחד הקירות. כשהצעצועים מרוכזים במקום אחד, יהיו פחות ריבים על כל צעצוע (כי יש הרבה מאותו הסוג ובאותו המקום) ולילדים יהיה קל לעבור מפינה לפינה וממשחק למשחק כשיתחיל לשעמם להם.

7. הילדים רבים ריבים קטנים (שאינם אלימים)? תנו להם לפתור אותם לבד. אם זה מתפתח אפשר לרמוז רמיזות עדינות כדי לא לשבור את המפגש. יש אסקלציה? תשאלו בקול שמח מי רוצה חטיף ותוודאו שיש לכם כזה בשליפה מהירה. בכל מקרה כדאי להכין מראש חטיפים שילדים אוהבים (ולנסות שיהיו בריאים ודלים בסוכר ככל האפשר). אם הילדים מתחילים להתעייף או להתעצבן מהר מדיי תוכלו לשלוף את הפירות החתוכים שהכנתם מראש.

8. מתחילים לקפל? עשו את זה בשלבים. אין דבר מבאס יותר מילד עייף שמבין שהוא צריך ללכת ומתחיל לצרוח את דעתו בעניין. 10 דקות לפני הקיפול מודיעים, "יש עוד עשר דקות" (ואפשר גם להזכיר שוב אחרי חמש דקות). אפשר גם להפוך את הסידור למשחקי: "מי מסדר מהר יותר", ספירה לאחור על סידור החדר או שרים את שיר הקיפול (השיר שבו אתם שולפים לחן עממי על המילים "מי מסדר יותר מהר"). ובכלל – כל משחק סידור שאתם משחקים עם הילד הפרטי שלכם – אפשר לשחק בדרך כלל גם עם שני ילדים ויותר.

ואם אתם לא המארחים אלא האורחים? היו האורחים שהייתם רוצים לארח: תגיעו בזמן – במיוחד לאיסוף, תציעו להביא חטיפים לילדים, תתעקשו לעזור בניקיון ובסידור אחרי הילדים ובסוף, תדאגו שהילד יגיד "תודה רבה" למארחים.

בהצלחה!!

על הכותבת:
מור אפרימה
אשת שיווק וסופרת