לקראת פורים: איזה ספרי ילדים מצחיקים אתם מכירים?

ספרי ילדים מצחיקים לפורים

הילד נהפך לרובוט
דייוויד שנון הוא בראש וראשונה צייר נפלא. בספר "יותר מדי צעצועים", שראה אור בעברית לאחרונה, הוא מעמיס על העמודים עוד ועוד פרטים, כך שכל קריאה עשויה לגלות מראות חדשים. השפע הוויזואלי הזה הולם את הנושא הנוכחי – ילד, כמו כל ילד למשפחה בורגנית טובה, טובע בתוך ים של צעצועים, ונדרש לסנן ולמיין ולתרום ארגז שלם, כי די נמאס, עד כמה אפשר.

זו סיטואציה מוכרת, ובמפתיע הטקסט של שנון נמנע במכוון מביקורת על המבוגרים, שהעמיסו על הילד את כל השפע המיותר הזה.: "הם נעשו סכנה של ממש בבית. דרכתם פעם על אבן לגו ברגליים יחפות? או על חיית פלסטיק? זה מאוד כואב! בייחוד אם אתם שוקלים כמו אבא של יוני". במקביל, שנון טורח על מילוי מרהיב של העמודים בהמוני צעצועים שאינם נופלים בגודלם מהילד שמשחק בהם. למעשה, בעמוד הפותח את הספר, הנפתח בפשטות במלים "ליוני היו יותר מדי צעצועים", נראה הגיבור שוכב במהופך על הספה ומסביבו צעצועים לרוב.

בדומה לדמויות אחרות בספר זה ובקודמיו, לא רק שיוני אינו גדול יותר מהצעצועים המקיפים אותו, הוא גם נראה במידה רבה כמו בובה ממוכנת – מין יצור עגול עיניים שאפשר בקלות לדמות כי פעם היה ילד אבל איש רשע, כמו בסיפורי קומיקס מפחידים, הפך אותו לרובוט הנשלט בידי אחרים. הבחירה האמנותית הזאת, כך נדמה, נובעת בעיקר מן הרצון לשעשע שמאפיינת גם את הכתיבה של שנון.

"יותר מדי צעצועים" מאת דייוויד שנון. מאנגלית: אירית ארב. הוצאת כנרת.

 

 התינוק שלנו כבר רופא
"מי גאון של אמא?" של סיימון ג‘יימס כתוב בשני רבדים שונים: באחד, הפונה לילדים בגיל הגן, מתוארת סיטואציה אבסורדית ומאוד משעשעת של תינוק בן יומו שרק יצא מן הבטן וכבר יודע לקרוא. שבועיים אחר כך הוא מנתח בבית חולים ולבסוף אפילו טס לחלל. ברובד השני, הפונה להורים של אותם ילדים, קיימת ביקורת עליהם עצמם. באותו טון משתעשע מתארת המספרת את הימים שלפני הלידה: "לפני שנולד התינוק למשפחת גאון, אמא גאון היתה עסוקה מאוד. כל לילה היא קראה בקול רם לתינוק שבתוך הבטן שלה. במשך היום היא השמיעה לתינוק שלה מוזיקה ושפות זרות באוזניות. אמא ואבא גאון רצו להבטיח שהתינוק שלהם יהיה חכם מאוד".

לכאורה, אין בכך כל רע. גם ההמשך, המספר על תינוק קרייריסטי ממש, מתואר מתוך בחירה של התינוק עצמו, וההורים נראים פאסיביים למדי. אולם למעשה, מעל ראשי הילדים טוענת המספרת בתוקף: הניחו להם, תנו להם להיות ילדים. תנו להם ליהנות מהחום והחיבוק והדברים הפשוטים. כשיגדלו הם יוכלו להיות מנתחים. אולי.
"מי גאון של אמא?" מאת סיימון ג‘יימס. מאנגלית: אירית ארב. הוצאת כנרת ואיגואנה.


ובקצרה:
כשמתייחסים להומור בספרות ילדים, יש ערימות של ספרים שאפשר לבחור מהם – רק להושיט יד ולקחת. מתוך השפע הזה אתעלם מספרי אוליביה הנהדרים של איאן פלקונר, המוכרים בוודאי לרבים,

 

"רוחי הפוכי" של אניטה ג‘ראם, ראה אור בעברית ב-1996 בהוצאה שכבר אינה קיימת עוד, הד ארצי ושבא, אף שבזמנו הוציאה ספרים נהדרים לילדים. הספר מתאים לפעוטות – הטקסט קצר וכתוב בגופן גדול ביותר, ולצדו ציורים של עכברה נהדרת שבוקר אחד קמה "והרגישה קצת הפוכי". היא "חבשה את הכובע הפוך על הראש, ואת הנעליים שמה על הרגליים הלא נכונות". הסיטואציה מוכרת, ואמא-עכברה פותרת אותה לבסוף באותו הומור נפלא המאפיין את הבת שלה.
"רוחי הפוכי" מאת אניטה ג‘ראם. נוסח עברי: איתן בן-נתן. הוצאת הד ארצי, שבא.

הספר השני, "אלפונס, נו בוא כבר!" מאת גונילה ברגסטרום, ראה אור בעברית ב-2003 בהוצאת עם עובד, והוא שייך לסדרה נדירה בכיכובו של אלפונס ואביו. היחסים והקשרים בין ילדים לאבותיהם בספרות הילדים ראויים למדור נפרד, שעוד יבוא, ושם יהיה שמור מקום מיוחד למערכת היחסים המופלאה בין אלפונס לאביו. לעת עתה אפשר רק להסתפק בהמלצה למהר ולחפש אחר ספרי הסדרה, שרבים מהם ראו אור בעברית – בעם עובד, כאמור, אך גם בהוצאת מודן, שם בחרו לעברת את שמו של אלפונס לאליהו ותירגמו לשפה מעט מאובנת.
"אלפונס, נו בוא כבר!" מאת גונילה ברגסטרום. תירגמה משוודית: רות שפירא. הוצאת עם עובד.

 

מתוך: אתר "הארץ"


עוד באותו נושא

ספרים רבותי, ספרים

המלצות על ספרים לפי גילאים לרגל שבוע הספר העברי

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!