לקראת ערב, כמעט כל ערב, כאשר השמש מרכיבה את השנורקל ונמוגה אל המים, שנייה לפני שהיא חופפת את הסהר ומכבה את השמיים, בזמן שמערכת הכריזה הביתית שלנו מודיעה על הפעלת "נוהל סוף יום", או בעגה המוכרת יותר "נוהל חלאס בלאגן".
ישנו איש קטן, רוב הזמן חמוד מאד, שנעמד במרכז הבית, הופך פנים ומשנה צורה. גביניו מכווצים, גבינה מרוחה על מחצית פניו ואת השניה מעטרים אלמנטים נוספים מארוחת הערב המשפחתית שהלכה לעולמה – והוא רוקע ברגליו ומיידה לעברנו צעצועים ובקבוקי מה לא טוב.
מדובר בסכסוך עתיק יומין בין הדיקטטור והמקלחת, מבחינתו העירייה צריכה לפטור אותנו מתשלום מס הארנונה על המטראז‘ המקלחתי. לדידו זהו חדר מיותר, בו גרים השמפו שנוא נפשו ומברשת השיניים הטורדנית, ומול מערכת היחסים העכורה השוררת ביניהם אפילו זו של אובמה ונתניהו נחשבת סיפור אהבה צרפתי.
אז לקראת ערב, כמעט כל ערב, ניטשת אצלנו מערכה מתישה הכוללת מאבקי כח ומו"מ קשוח, שבסופה אנחנו מנופפים בדגל לבן או במגבת לחה.. ומבטיחים פיצוי הולם מבית "טויס אר אס" ושות‘, וכך נפסק להלכה.
אנחנו מקווים שהשכנים לא מודעים למתרחש במעוננו, או בקיצור – לפדיחה. לא ברור כיצד זה שני בוגרים משכילים, הוא (אני) - מנהל מוצר בחברה גדולה עם תקציב לא נורמלי, והיא (זוגתי) - עורכת דין ממולחת שטוחנת תיקים בשיניים, בלי חשבון וחוט דנטלי - קורסים מול דיקטטור בגובה שולחן מחשב שאת ישבנו הקטנטן טרם למד לקנח.
כנפגעי טרור, ביקשנו עצה ומזור אצל מנטורים ידועי שם שצלחו את שדה הקרב ושרדו כדי לספר לחבר‘ה. חשבנו מחוץ לקופסה, חבשנו ספסלים של סדנאות יוקרה למיטיבי ילד, כרינו אוזן וכל תא פנוי במוח לטובים בתחומם, נאחזנו בדליות של מיכל, הדלקנו נר לרולידר, הפעלנו סוכנים ומניפולציות, ריכזנו מאמץ וכוח. שילמנו כופר, קנינו פינצ‘ר, שני אוגרים וגם אפרוח, הרכש האחרון היה מסוק ירוק עם שלט-רחוק מצ‘וכלל ששרט לסבא ת‘קרחת. גם טכניקת "השוטר הטוב והשוטר הרע" לא ממש פעלה, לא היא וגם לא ה‘פליק‘ בתחת.
במצבי קיצון (והיו אחדים) שקלנו חתימה על תכנית להגנת הורים, כולל ניתוח פלסטי והעתקת מקום מגורים. אגב, שלוש בימבות בחנייה ומיני-ג‘יפ ממונע כבר הזכרנו?!
גרמי שמיים יעידו שניסינו כבר ה-כ-ל, אך הצאר המקוצר שנבט מחלצנו עומד במריו, סופר מריו!! סבתא שלו (אמא שלי) טוענת שהרודנות גנטית ושכל אחד (כלומר אני) מקבל כפי מעלליו, וסבא שלו (אבא שלי) רק מהנהן עם הפלסתר בפדחת ומוסיף לשתוק (תופעת לוואי שהוא גורר מאז תאונת המסוק...)
אנחנו מנצלים את הבמה הוירטואלית הזו ופונים אליכם, שותפי גורל או סתם בעלי חמלה – להשיא עצה, להביע תמיכה, לזקור אגודל ב‘לייק‘... כי אולי צרת רבים – אכן חצי נחמה?!
בברכה ובעייפות נפשית מצטברת,
שחר ישי חזי
על הכותב:
שחר ישי חזי
מושך בעט ובמקלדת, כותב-יוצר ופובליציסט
מוזמנים לשתף, להגיב ולבקר (תרתי משמע) בדף הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/shahar.chazi
או במייל: Sh411137@zahav.net.il
עוד באותו נושא
האם מנהיגות היא תכונה מולדת? האם כריזמה היא רק מתנת האל? האם ניתן להכשיר מנהיג? ואם כן, מתי ניתן להתחיל? ומהי הדרך? האם תהייה מיוחדת ושונה?
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...