זה היה נוהג קבוע שהתרחש מספר פעמים בשבוע, בשעות הערב. תחושת הפחד והחשש כמו טרם יציאה למלחמה, מלחמה שאני מנצח בה תמיד אך בקושי רב, מלחמה שמותירה אותי תשוש, חסר חוש שמיעה וקרוע נפשית לחלוטין.
תחושת החרדה מהשעה 19:00 בערב הייתה מבליחה בי כבר 45 דקות קודם לכן, לעיתים אף שעה מראש.
האסטרטגיה שלי הייתה זהה בד"כ: נחישות, נחישות ועוד קורטוב של נחישות עד שאני מרגיש שהכל עובר חלק.
מלחמת התלתלים! כן כן.
רק הורים לילדים עם שיער מתולתל יבינו על מה אני מדבר. זה סיוט וזה מותיר משקעים בנפשך ובנפשם של השכנים שוחרי הדממה בבית הסמוך.
לעיתים הייתי מביט בהורים לילדים עם שיער מתולתל בעיניים ומזהה את הקמטים המיוחדים שנוצרו בצידי הפנים ובמצח, קמטים שנוצרו כתוצאה ממאמצים חסרי תקדים. הייתי מרגיש תחושת אמפטיה אדירה כלפיהם והבנה מלאה לליפה המקורזלת שלא הוברשה יובלות והייתה ארוזה איכשהו על הראש של ילדתם. לפעמים הייתה לי תחושה שהם מבינים על מה אני חושב ומהנהנים בהסכמה ובאנחה "תהיה חזק – זה לא רק אצלך אחי", נו אתם יודעים, מן אחוות לוחמים כזאת של אנשים שעברו חוויות לא קלות.
כולנו, הורים לילדים מתולתלים, עברנו את אותה הסיטואציה המכונה בפי כל "החימוש הנדוש", 5 פעולות המבוצעות בו זמנית במקלחת עת מברישים את שערה של הילדה:
ולא, משפט כדוגמת "הנה עוד שנייה מסיימים מאמי" או "עוד פעם אחת וזהו" לא באמת מפסיקים את הצרחות והבכי של הילדה. במקרה הטוב ישנה הפוגה של מאית שנייה שמתחדשת בעוצמה כפולה וביתר שאת.
הורים לילדים עם שיער חלק לא יבינו זאת לעולם, כששמעתי חברים שמתלוננים "איזה מעצבן, השיער של הילדה שלנו כ"כ חלק עד שהגומייה מחליקה לה כל הזמן" היה בא לי להפליק להם! איך הם מעיזים להתלונן? מאיפה עזות המצח? נראה אותם מתמודדים עם שיער מתולתל שלא הוברש מספר ימים! נראה אותם מסתדרים עם שיער מלא קשרים וחולות מהגן.
מצד שני הרגשתי בר מזל, חשתי שאני מחושל הרבה יותר מהם להתמודד עם אתגרים מורכבים שכולנו נתקלים בהם בהמשך הדרך. קיפול עגלה תוך כדי פתיחת באגז + הרמת מוצץ + החזקת תינוק ומטריה בו זמנית – הצחקתם אותי זה באמת אבל באמת קטן עלי!
תבינו, ילדים מתולתלים מקשרים מים (שהם מקור החיים) להיאבקות בזירה ללא חוקים, זה כואב, ארוך ואין שופט שיעצור את זה, זה נגמר רק כשמברשת השיער עוברת בסבך ללא תאונות חזיתיות.
ולנו ההורים, נוצרות בעיות כפולות, לא רק שהילדה לא רוצה להסתרק, גם להכניס אותה למקלחת נהיה סרט לא נורמלי.
בכל בית עם ילדים מתולתלים, נערכת השיחה הזאת אחת לכמה זמן:
הוא: "מאמי תקלחי אותה את היום..."
היא: "אבל זה תורך, אני קילחתי אותה אתמול"
הוא: "כן, אבל היא הייתה עם צמה זה לא חוכמה"
היא: "נו, מה זה קשור – גם לך יצא לקלח אותה בימים שהיא הייתה עם צמה"
וזה ממשיך...
בשלב זה, כל אחד מתחיל להפגין את כישורי המתמטיקה שלו מהתיכון, חישובים כמה פעמים כל אחד הבריש וקילח, כמה פעמים כל אחד קילח בימים שהילדה הייתה עם צמה קלועה / שיער פזור / שיער פזור + אי הברשת שיער X ימים קודם לכן ועוד ועוד... אם לא מפסיקים זאת בזמן זה עלול להגיע לויכוח על נושא "איפה עשינו את ראש השנה".
ואז מגיע השלב השני אחרי שנרגעים העניינים שבו מתחילים לפרגן אחד לשני בהגזמה מי מבריש את השיער יותר טוב (אין לתאר את כמות המחמאות שמקבלים).
לנו הגברים יש זיכרון לקוי יותר ושרירים רבים יותר ולכן לרוב, אנחנו בסופו של דבר אלה שאמונים על המלאכה המורכבת שאינה דורשת מאמץ מחשבתי עז אך כאמור, מצריכה נחישות רבה.
אז מבלי להכביר יותר במילים קבלו כמה כללים, המלצות וטיפים שווים להורים עם ילדים מתולתלים:
מתולתלים? גם אנחנו!
אני פותח קבוצת תמיכה להורים לילדים מתולתלים – אתם איתי?
על הכותב:
ניר בהגלי,
יזם, מנהל שיווק ופיתוח עסקי
סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי באמאבא,
אב לשלושה ילדים ונשוי באהבה רבה לשירלי
מוזמנים לשאול, להתייעץ או סתם לפרגן:
פייסבוק
עוד באותו נושא
לקראת חג הפסח יש הכנות מרובות יותר מבכל חג אחר. אז איך את מתכוננת לפסח?
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...