סיפור על ילד מקסים שאוהב חיות, משחקים ואת החברים שלו, אבל יותר מכל, אוהב את הדובי שלו. למרות מאמציהם הרבים של הוריו להסביר לו שהוא אינו זקוק לו יותר, יוני אינו מוכן לוותר עליו.
"ליוני היו הרבה צעצועים, אבל מבין כל הצעצועים הנהדרים שהיו לו, אהב יוני במיוחד צעצוע אחד: היה זה דובי חום קטן ושעיר, שאותו קיבל כשנולד.
יוני אהב לעשות איתו ממש הכל!"
סיפור שובה לב, עם סוף מפתיע והמון איורים מקסימים.
לירון אלנקוה פיין היא מעצבת גראפית ומחברת ספרי ילדים, אבל בעיקר אמא.
לפרטים נוספים ולרכישת ספר עם הקדשה אישית של המחברת: www.yoni.bookids.co.il
עוד באותו נושא
בוטן הארנבת מתקשה להיפרד משמיכי, השמיכה האהובה עליה ממנה אינה נפרדת. בני המשפחה מנסים בעדינות להפריד בינה לבין שמיכי
אתחיל בגילוי נאות: לסיון שלי יש חפץ מעבר. בובת פרווה מסמורטטת בצורת פרה שהיא לא זזה בלעדיה, לא הולכת לישון בלעדיה וכבר קרה שחזרנו עד תל אביב כי היא שכחה אותה שם אצל סבתא...
נשמע מוכר?
זמן רב חיפשתי ספר שיעזור לי וישפוך אור על התופעה ובמיוחד - שידבר לילדה עצמה ויעודד אותה שהיא מסוגלת להיפרד מהבובה האהובה שלה, אך גיליתי שבשעה שספרים רבים מטפלים בגמילה מחיתולים או ממוצץ, נושא חפץ המעבר הרבה פחות נדון בספרי הילדים.
לכן שמחתי כשהמחברת לירון אלנקוה פיין לקחה על עצמה את המשימה וב"יוני והדובים" היא בהחלט מצליחה להציג את הנושא בצורה עדינה, מרגשת ובגובה העיניים של הילדים הצעירים.
לא אגזים אם אומר שהזלתי דמעה ברגע שיוני החליט, מעצמו, ובלי שהוריו יאמרו לו "אתה כבר גדול", להעניק את הדובי האהוב שלו לדוב הבודד בגן החיות, סיטואציה מרגשת בה ילד קטן מפתיע ומגלה ביום הולדתו בגרות חדשה ושבאה אולי לרמוז לנו ההורים שהפרידה בוא תגיע בזמנה שלה ושאל לנו ללחוץ על הילדים או לזרז אותם.
עוד אהבתי את העובדה שהפרידה מחפץ המעבר הגיעה רק כשהתגלה הטיפוס המתאים להעביר את החפץ, הדובי, אליו. יש כאן נדבך פסיכולוגי/חברתי נעים באופן מיוחד, הילד לא זרק את הדובי האהוב אלא העביר אותו הלאה למי שזקוק לו ושימשיך לאהוב אותו גם בעתיד.
כשקראתי את הספר לסיון היא מיד הכריזה שתעניק את הבובה הצמודה שלה העונה לשם "מומו" מחר בבוקר לאחיין החדש שלה. "אם אני לא אשכח"...
מומלץ בחום.
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...