הרפתקאות אוליבר  

אוליבר מתגורר עם מיטל (שאימצה אותו) ודוג‘ר, כלב נוסף שהצטרף למשפחה. בעקבות האהבה שלו לאוכל הולך אוליבר לאיבוד. בזמן שהוא שוהה מחוץ לבית, הוא חווה געגוע לבעליו ולדוג‘ר, חרטה, זיכרונות מהעבר ופחד. בסופו של דבר, לאחר לילה קשה מחוץ לבית, סוף טוב הכול טוב, ואוליבר נמצא הודות לתליון שעל צווארו.

באמצעות הסיפור הקוראים נחשפים לעולמם המיוחד של הכלבים ומקבלים מסרים, גם בנושא גידול בעלי חיים וגם מסרים של חמלה, סבלנות וקבלה של האחר.

"מָה קָרָה, כֶּלֶב חָמוּד, הָלַכְתָּ לְאִבּוּד?". "כֵּן, כֵּן!" צָעַקְתִּי בְּקוֹל, "הָלַכְתִּי לְאִבּוּד!". הָאִשָּׁה הִבִּיטָה סָבִיב וְשָׁאֲלָה אֶת הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים: "מִישֶׁהוּ מַכִּיר אֶת הַכֶּלֶב הַזֶּה?". אִישׁ לֹא עָנָה. "מָה נַעֲשֶׂה אִתְּךָ? אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָקַחַת אוֹתְךָ אֵלַי הַבַּיְתָה", הָאִשָּׁה אָמְרָה, וּכְבָר כִּמְעַט הִתְיָאַשְׁתִּי. בְּבַקָּשָׁה, עִזְרִי לִי לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה! (מתוך הספר).

לאורך כל הספר מתכתב הטקסט עם האיורים המקוריים והססגוניים של נורית יובל אשר מפיחה חיים בסיפור ומוסיפה לייחודיות שלו. הספר מיועד לגילאי 3-7.

מיטל צפרוני, (39) עורכת דין, טבעונית, ילידת שבי ציון שבגליל המערבי, וכיום תושבת קיסריה. בעלת משרד עצמאי "ולד צפרוני עורכות דין" בתחום המסחרי. אוהבת אדם ובעלי חיים, מאמינה ודוגלת בשוויון, מוסריות, חמלה ודאגה לסביבה. כמו בחייה האישיים "גם ההתנהלות העסקית שלי נעשית בראיה של התמונה הגדולה והתחשבות באחר".

זהו הספר השני בסדרת ספרי הילדים המתאר את חוויותיו של הכלב אוליבר.

הספר הראשון, "אוליבר", ראה אור בשנת 2011 ונכנס ללבם של קוראים רבים, קטנים וגדולים כאחד וזכה להצלחה רבה גם בקרב חובבי בעלי החיים.

חלק מהכנסות ספר זה ייתרמו לעמותת "תנו לחיות לחיות" ועמותות נוספות אשר עושות עבודת קודש בשמירה על זכויותיהם של בעלי חיים.

במהלך הקריאה ילמדו הילדים, בין היתר, על חשיבות של תג עם פרטים, רגשות של שמחה מהולים בדאגה וחמלה: "אוֹלִיבֶר, אֵיפֹה הָיִיתָ? דָּאַגְתִּי לְךָ!" שָׁמַעְתִּי אֶת מֵיטַל אוֹמֶרֶת תּוֹךְ שֶׁהִיא מְחַבֶּקֶת אוֹתִי חָזָק חָזָק. מֵיטַל הוֹדְתָה לָאִשָּׁה הַנֶּחְמָדָה שֶׁמָּצְאָה אוֹתִי. הָאִשָּׁה אָמְרָה שֶׁמַּזָּל גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ לִי תָּג וְעָלָיו הַפְּרָטִים שֶׁלָּהּ. גַּם דוֹגֶ‘ר הִתְרַגֵּשׁ כָּל כָּךְ לִרְאוֹת אוֹתִי, שֶׁהוּא מַמָּשׁ צָעַק וְקָפַץ מִשִּׂמְחָה. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְתָאֵר בְּמִלִּים אֶת הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלִּי כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת דוֹגֶ‘ר וּמֵיטַל. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלַּהַרְגָּשָׁה הַזֹּאת קוֹרְאִים ‘אֹשֶׁר‘. (מתוך הספר).