זהו בעצם ספר מסע. מסע להכרות הדדית בין סבתא לנכדתה שבמהלכו כל אחת מהן לומדת להכיר את השנייה ואת עצמה. על פניו, ספר ילדים המדבר על מערכת יחסים בין סבתא לנכדה, אך ברובד אחר, זהו ספר עמוק שעוסק במהות הסבתאות.
"לא רוצה את הסבתא הזאת.
לא רוצה שתצחק, לא רוצה שתרקוד,
לא שתצקצק לי או תשמיע קולות."
את כל זה ליה התאמצה להסביר,
אבל הרגישה שהיא מדברת לקיר...
מעניין לציין שגם בספרות הפסיכולוגית והפסיכואנליטית וגם בספרות היפה אין ספרים רבים העוסקים בנושא הסבתאות מנקודת ראותם של המבוגרים.
ספר זה פותח צוהר לשיח מעניין בנושא. שיח שיעסוק לא רק ב"איך סבתא או סבא צריכים לנהוג" ו"מה נכון עבורם לעשות" אלא יתאר את החוויה המיוחדת שעוברת עליהם כשנולד להם נכד או נכדה והופכים אותם לראשונה לסבא וסבתא... ועד כמה העמדה, התפקיד והזהות החדשים נהיים ליקרי ערך עבורם, במערכת יחסים מיוחדת המושתתת על דאגה, נחת והרבה אהבה.
אילנה לאור היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית, מורה ומדריכה בתכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב ועובדת בקליניקה פרטית בתל אביב. היא מתבוננת בהתרחשות מנקודת ראות מאד אישית מחד ומאידך עם רחוק מקצועי המקנה לספר אמינות ותחכום.
עוד באותו נושא
ספר ילדים בניחוח של פעם, שנכתב ואוייר לפני עשרות שנים אך התגלה רק בימים אלה על מדפי ההוצאה
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...