מי אוהב את שעון החורף?

גם היום, לא אשקר, הימים המתקצרים והולכים לא גורמים לי לחייך לעצמי באושר ולהתמוגג על כל דקה של חשכה כאילו הייתי איזה ערפד משחר לטרף. ממש לא.

אבל בכל זאת, היום אני מסתכלת על זה קצת אחרת.

השבוע הילדים חזרו ללימודים אחרי חופשת סוכות, והם עומדים בפתחה של תקופת לימודים ארוכה יחסית בלי חופשות, וגם תקופת מבחנים שתגיע בקרוב.

והנה, בלי שזה תלוי בי, מגיע לו שעון החורף וכאילו מישהו מכריח אותנו להתכנס לאיזו שגרת לימודים, שגרה של שעות בית ושעות חוץ, שעות שינה ושעות ערות, וזה עושה לי את החיים הרבה יותר נוחים.

ילדים, במיוחד הקטנים שבהם שעדיין לא יודעים לקרוא שעון, מבינים מצוין מה זה יום ומה זה לילה. ואי אפשר לעבוד עליהם. כל עוד אנחנו בשעון קיץ ויש אור עד אחרי שמונה בערב זה אכן מהווה אתגר, אבל כשמגיע שעון החורף – איזה כיף.

אם אתם רוצים לחזור הביתה מהטיול בגינה – כבר אין בעיה כי תכף מחשיך. לא צריך לבלות שם עד אין קץ כי "עוד מוקדם, אמא, תראי, השמש רק באמצע השמים". כנ"ל לגבי שעת המקלחת, ארוחת הערב, ההשכבה, ועוד. הזאטוטים הקטנים כבר לא יכולים לומר לכם ש"עדיין לא לילה, יש אור בחוץ"...

המעבר לשעון החורף כאילו משנה את מאזן הכוחות בטבע לטובת המבוגרים.

מצד שני, מאד יכול להיות שבעוד שבועיים כשיהיה חושך כבר בארבע אחר הצהריים אני אגיד בדיוק את ההיפך...

שלכם,
ליאת גולדשטיין
האמא של אמ‏אבא