פלופי הדולפין בממלכת הירח  

מדברי המחברת: "פלופי הדולפין בממלכת הירח" נולד מתוך רצון להרגיש מה שילדים מרגישים".

בסיפור אנו מתוודעים לדולפין פלופי, שיש לו שריקה ייחודית שאמו העניקה לו "שְׁרִיק שְׁרִיק. שְׁרִיק שְׁרִיק". יום אחד מזנק פלופי מהמים ורואה הר גבוה ורחוק ומחליט לצאת למסע כדי לגלות מי גר על ההר המסתורי שבקצה ממלכת הירח. הוא מעז לצאת מגבולות הים למרות שחבריו הדולפינים מפחידים אותו (זה לא הר "זוֹ מִפְלֶצֶת"... "זֶה מְכַשֵּׁף הַיָּם") ואף מסרבים להצטרף אליו.

בדרכו פוגש פלופי קיפודת ים, שחף וכריש מסוכן, יוצא מהים ומטפס עד ראש ההר, שם הוא פוגש יצור שלא ראה מימיו - תרנגול קוסם וגאוותן שבמגבעתו שלוש בועות סבון קופצניות.

פְלוֹפִּי מגלה עולם חדש, ולומד מקוֹקוֹ התרנגול את קריאת התרנגולים. פלופי משתעשע עם בועות הסבון ומרגיש מאושר אך כאשר רוצה ללמד את התרנגול הקוסם את שריקת הדולפינים הוא מגלה ששכח את השריקה שלו!

בעזרת הירח הוא מגיע לתובנה חשובה וחוזר לים, רק שם הוא מצליח לשרוק ואף מלמד את התרנגול לשרוק כמו דולפין.

המוטיב המרכזי בעלילה, הנו השריקה של הדולפין. השריקה היא המהות של פלופי כדולפין. זה הדבר שהוא יודע לעשות הכי טוב. זו חתימת הקול שלו מעין תדר פנימי וייחודי רק שלו. (ידוע ששריקות הדולפינים משמשות לתקשורת ביניהם).

המסע שפלופי עבר הוא בעצם המסע אל הפְּנִים שלו, להכרת המהות שלו כדולפין. הוא היה צריך להגיע עד להר (עולם וירטואלי עבורו), לשחק עם בועות סבון (משהו שמתנפץ בסופו של דבר), להתחבר לתרנגול קוסם (סוג של אשליה ואחיזת עיניים) לשכוח את עצמו ומי שהוא באמת ואז לחזור לשריקה שלו בים.

רק כשהוא חוזר לעצמו הוא מאושר באמת.

הסיפור מסתיים בזה שפלופי מאושר וגם מצליח לשמור על תקשורת בינו לבין התרנגול, כל אחד בשפתו של השני, מה שמזכיר לנו שכשאנו מאושרים ומתחברים אל עצמנו רק אז אנו יכולים להתחבר אל האחר.

על המחברת

שולמית זילברברג נולדה באיראן בשנת 1963, עלתה ארצה בהיותה בת שלוש. גדלה והתחנכה בנתניה והיום מתגוררת בתל-אביב. נשואה ואם לשלוש בנות. כבר בשנות ילדותה המוקדמות כתבה שירים וסיפורים. זהו ספרה הראשון לילדים.