המלך בא לגן  

הספר ‘המלך בא לגן‘ הינו סיפור ילדים מקסים, מקורי ומעורר השראה על המלך באלגן שמגיע סוף סוף אל גן הילדים כשהוא מלא בציפיות לקראת החוויות המצפות לו ביומו הראשון בגן. אבל כצפוי, גם לו כמו לכולנו קצת קשה בהתחלה... והמלך באלגן עושה את כל הטעויות האפשריות ממש בלי כוונה.

המסר לילדים הינו פשוט מאוד - מי שרוצה שיהיו לו חברים צריך להתנהג כחבר וזה אומר להתחשב בצרכים של האחר שלא תמיד עולים בקנה אחד עם הרצון שלי. כמו למשל להמתין בסבלנות בתור, לשתף במשחקים ובצעצועים והחשוב מכל לכבד את החבר שממולי. המילים החשובות בהם כדאי להשתמש הן: סליחה, תודה, בבקשה שהן שימושיות וחשובות מאוד בתקשורת החברתית בגילאים הרכים ויכולים לגשר על פערים התנהגותיים הנוצרים כתוצאה מהתנהגות פוגענית ולא ראויה כלפי האחר.

המלך הגיע לשער הגן וצלצל בפעמון. דינג-דינג-דונג! "זה אני, המלך באלגן!" הוא צעק בקול רם, "והנה באתי אל הגן!". "לא לצעוק", קראה הגננת מבפנים, "ומי זה בא כל כך מאוחר? אה, זה אתה, מלכי היקר". המלך נכנס שמח ומאושר. הרי זאת הפעם הראשונה שהוא בא לגן. הוא ישחק, יצייר, ישיר וירקוד, ויהיו לו המון חברים וחברות, אבל... איפה השטיח האדום?! ומה עם תרועת חצוצרות, כזו כמו שלכל מלך צריכה להיות?! [מתוך הספר]

הספר ‘המלך בא לגן‘ הוא ספרה השישי של מיכל בר פרו (41), אם ל-4 ילדים, מהרצליה. "הטריגר שגרם לי לחשוב על העלילה כאן היה מקרה של ילדה בכיתה של בני הגדול כאשר היה בכיתה א‘. במשך תקופה ארוכה הוא היה חוזר הביתה ומתלונן על בת אחת שמציקה לו וגם לאחרים, בלי חשבון ועל כך שהמורה שלו לא מצליחה להשתלט עליה. במקביל, גם הילדה הקטנה שלי סיפרה לי על תופעה דומה עם בן אחד בגן שמתנהג כאילו שהוא המלך של כל דבר – חוטף, הורס ומרביץ ובכלל לא נחמד. את הבן מהגן הכרתי והבנתי שהבעיות שלו נובעות מרקע אישי קשה. אבל את הילדה מהכיתה של בני הגדול, טרם היה לי העונג להכיר. כשהמצב הפך להיות פשוט בלתי נסבל, החלטתי להגיע לבית הספר. כמובן שלא ניגשתי אל אותה הילדה, אבל צפיתי בה מהצד וזה היה נורא. היא העיפה בעיטות ומרפקים לכל כיוון בלי אבחנה וזה לא משנה מי נפגע בדרך – ילדים, תיקים, ספרים, מחברות, קלמרים. אחר כך היא גם חרצה לשון ארוכה ועשתה פרצופים מפחידים שאף מנתח פלסטי בעל שם עולמי לא היה מצליח לחקות. זה היה מצחיק, אבל גם סיוט, כי האווירה מסביבה לא הייתה נעימה בכלל. בגלל שהיא התנהגה כמו תמנון פראי וזועם שברח מהאקווריום בדרך אל הים, אף אחד מהילדים שפחדו ממנה לא רצה לשחק איתה ולא לשתף אותה בכלום. אבל, היא נהייתה אלימה יותר ולא נחמדה בכלל. לא צריך להיות פסיכולוג בעל שם, כדי לראות את המעגל בסגנון הביצה והתרנגולת.

"במסגרת אירוח ‘בית חם‘ המורה צרפה את הילדה לקבוצת הילדים שהיינו צריכים לארח אצלנו בבית. הבן שלי היה ממש בלחץ שאותה בת תהרוס את הכול. החלטתי לעשות מעשה. הזמנתי את כל ארבעת הילדים בקבוצה שלנו, רבע שעה לפני השעה היעודה והעברתי להם תדרוך בסגנון צבאי – "תהיו נחמדים, תשתפו, אל תפחדו, היא בסך הכול ילדה מקסימה, תנו לה הזדמנות" וליתר ביטחון הצעתי ‘גזר‘ – מי שישתף ויהיה נחמד, יקבל הפתעה! היא הגיעה. כל הילדים רצו הפתעה והפכו למומחים חברתיים. זה עבד. מסתבר שפשוט צריך להיות קואופרטיבי. האירוח עבר באווירה טובה ולאחר שכל הילדים הלכו, הבן שלי אמר לי שהילדה הזאת בעצם די נחמדה והוא לא מבין למה אין לה חברים בבית הספר".