כשאשליית הביטחון של הילד והרצון הטוב של הנהג נפגשים במעבר חצייה

אשליית הביטחון "לי זה לא יקרה" מושרשת במוחו של האדם בכלל (כנראה באופן מולד, אחרת קשה להסביר למה בכל זאת קורים דברים שאסור שיקרו) ועל הכביש בפרט.

היות והכביש טומן בתוכו סכנה יומיומית הן למבוגרים והן לילדים, נדרשת התייחסות רצינית לחינוך ילדינו להשתחרר מאשליית הביטחון בעת חציית כבישים.

אתם יכולים להשאיר את התפקיד למערכת החינוך, שעושה עבודה נפלאה בתוך בתי הספר והגנים להשגת המטרה: "להפחית באופן משמעותי היפגעות ילדים בתאונות דרכים ולהעלות בהם את המודעות לסכנות שבחציית כבישים", ואפשר שתעבו את המודעות לסכנה ותלמדו את ילדיכם עוד דרכים להימנע ממנה בעצמכם.

אני מציעה לתת את הדעת ולהדגים בפני הילדים כיצד נכון לחצות כביש כשנהג עוצר לפניהם ומאפשר להם לעבור. (גם אם אתם ממהרים - אין חשוב מזה!).

ילד, כמו מבוגר, מרגיש בטוח לחצות כביש כשנהג אדיב ומתחשב עוצר את רכבו ומסמן לו "נותן לך זכות קדימה".

זה הרגע בו אשליית הביטחון של הילד עלולה להיות בעוכריו.

זה הרגע בו המוח מבין "לי לא יקרה כלום".

זה הרגע בו האשליה שהמבוגר שומר עליו מכל רע מתיישבת במוח ומעבירה את האחריות לחיי לאחר.

על פי עקרונות "הורות במחשבה תחילה- האקדמיה הישראלית להכשרת הורים" זהו הרגע ללמד את הילד ל"הקפיץ" לתוך המוח את המחשבות:

1. "זהירות, יש סיכוי שהרכב ממול לא יעצור".
2. "זהירות, יש סיכוי שנהג ממהר/חסר סבלנות יעקוף את רכבו של הנהג האדיב".

מחשבות אלו יגרמו לחוצה הכביש (ילד/מבוגר) להמשיך ולהסתכל ימינה ושמאלה גם בחצי השני של מעבר הכביש ובכך למנוע סיכוי להיפגע מרכב אחר.

זכרו, חינוך הילד לזהירות בחציית כביש מתחילה מהיום הראשון בו אנחנו ההורים חוצים אתו את הכביש! זה יכול להיות בגיל שנה וחצי עם העגלה או האופניים, וזה נמשך לפחות עד גיל 9 שכן, הכלל אומר כי ילד עד גיל 9 אינו בשל לאמוד מרחק ולכן ייחצה מעבר חצייה רק בלווי מבוגר.

אל תוותרו על העיקרון "סוף מעשה במחשבה תחילה" - ואל תשכחו להדגים אותו כל פעם שאתם חוצים עם הילד את הכביש.

על הכותבת:
אילנה שניר, יועצת חינוכית ומשפחתית Med
מומחית בהדרכת הורים וחינוך ילדים

מייסדת "הורות במחשבה תחילה" - האקדמיה הישראלית להכשרת הורים
טלפון: 054-4469925 , אתר http://www.ilanasnir.co.il/